ירושלים עמדה במוקד החיים הלאומיים היהודיים לכל אורך תקופת הבית השני. אך תהליך ההתיוונות, גזרות אנטיוכוס אפיפנס ומרד החשמונאים יצרו מצב מוזר בו הפכה ירושלים למוקד אחיזתו של השלטון הסלווקי והמתיוונים דווקא, בעוד המורדים נשענים על יהודה הכפרית. ניצחון מרד החשמונאים היווה כן פריצה להתפתחותה של ירושלים היהודית אל עוצמה, שהגיעה לשיאה עם חורבן הבית. ריבוי אוכלוסייתה, המוני עולי הרגל שנהרו אליה, חשיבותה הלאומית והדתית כל אלה הפכו את ירושלים למראה המעצבת ומשקפת בעוצמה חזקה ביותר את הרוחות, התהפוכות והמחלוקות שהתקיימו בעולם היהודי בן הזמן ובמערכת היחסים שבין יהודים לעמים אחרים.
במהלך השיעורים נבחן את תהליך התעצמותה של העיר מהיבטים מגוונים: אורבנית-ארכיטקטונית, שלטונית, כלכלית, דתית וכו'. נתחקה אחר תפקידה של ירושלים כגורם מלכד מצד אחד וכמקור למחלוקות פוליטיות, סוציאליות ודתיות מן הצד השני. לקראת סוף הקורס נבחן אף את יחסה של הדת החדשה- הנצרות- אל ירושלים.