ימי כהונתו של רבי יהודה הנשיא (220-175 לספירה לערך) היו תור הזהב של החיים היהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד (התקופה הרומית ביזאנטית). בימי נשיאותו התנהלו יחסים מתוקנים עם השלטונות הרומיים, המצב הכלכלי היה שפיר, החברה התגבשה, למוסדות ההנהגה הייתה הגמוניה מסוימת על התפוצות והתרחשה תנופה משמעותית ביצירה הרוחנית שבמרכזה חתימת המשנה. השיעור ינסה לענות על שורה של שאלות: מה הביא לכינונם של היחסים ההדוקים וההכרה ההדדית בין רבי יהודה הנשיא לבין השלטונות הרומיים? מה היה הביא ליחסים האמביוולנטיים בינו לבין חכמי דורו? מה הזיקה בין מעמדו הכלכלי המבוסס לבין השקפותיו הכלכליות והחברתיות? מה הניע אותו לתקן את תקנותיו הרפורמטוריות? לפי אלו עקרונות סידר את המשנה? המעבר לימי האמוראים הביא עמו הפרדה בין הנשיאות לבין בית הוועד, הנשיאות נותרה ההנהגה המדינית חילונית, ובית הוועד ההנהגה הדתית רוחנית. באותה תקופה שרר משבר כלכלי עמוק שנגרם עקב משבר הקיסרות הרומית שנמשך כיובל שנה (284-235). השיעור יברר כיצד השפיעו תמורות אלה על חיי היהודים בארצם.