בעשורים האחרונים של המאה העשרים התפתחה סוגה חדשה בהיסטוריוגרפיה, המיקרו-היסטוריה, שהיא בגדר הצצה דרך "חור המנעול" אל חברה מסוימת בנקודת זמן מסוימת בעבר. באמצעות בדיקה מדוקדקת של חומר ארכיוני (משפטי, בדרך כלל) על פרשה אחת, שבמרכזה עמדו "גיבור" או "גיבורה" אשר לא נימנו עם השכבות המעצבות את מהלך ההיסטוריה, הציע החוקר הסברים למציאות ולתמורות בחיי התקופה - ביחוד בפינות שאליהן אין על-פי רוב גישה בכלי מחקר אחרים. בין החלוצים בכתיבת סוגה זו היו קרלו גינצבורג, לה-רואה לדורי, נטלי זימון דייוויס וג'ודית בראון. על הערך ההיסטוריוגרפי של גישה זו, על חסרונותיה ומעלותיה, התנהל ויכוח נוקב בין היסטוריונים. בסמינריון נדון בכמה מן הדוגמאות המפורסמות של סוגה זו וכן בפולמוס שהתפתח על אודותיה.