ימי הביניים המאוחרים, בין המאות השתים-עשרה והארבע-עשרה, אופיינו בשינויים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים: עיור מואץ, צמיחת המסחר וראשית הקפיטליזם, לצד מגיפות קטלניות ומשברים פוליטיים חוזרים ונשנים בין הקיסר והאפיפיור. אחת מההשלכות המרכזיות של ההתפתחויות הללו הייתה שחיקה הדרגתית במעמדם של מקורות הסמכות המסורתיים, כדוגמת הכנסייה, ויצירת משבר רוחני וקיומי עמוק בקרב אנשי התקופה. בסמינר זה נעסוק באחת מהתגובות המרכזיות למשבר בתקופה – התחזקות האידיאלים של "ריפוי העצמי" באמצעות פרקטיקות או "תרגילים רוחניים" כבחינת המצפון, קריאה מדיטטיבית וכתיבה עצמית, תוך כוונה לעצב ולהעניק משמעות לחוויית העצמי באופן עצמאי ובלתי תלוי עד כמה שניתן בממסד הכנסייתי. נתמקד בעיקר בשימושים שעשו בפרקטיקות אלו תנועות הנזירות הציסטריאנית והפרנציסקנית, מיסטיקניות כקתרינה מסיינה וראשוני ההומניסטים, תוך שימת דגש על המתחים שליוו את הפרקטיקות הללו וההשלכות שהיו להן על תופעות כמו חילון וצמיחת האינדיבידואליזם המודרני.