הקורס סוקר בפירוט את המבנה ואת מצאי ההגאים של העברית העתיקה כפי שהיא משתקפת מבעד לטקסט המקרא. השיעורים הראשונים ( שישה-שבעה) מוקדשים למבוא שנסקרים בו העניינים הבאים: גבולות הזמן והמקום של העברית המקראית והמקורות המלמדים עליה; יסודות הפונולוגיה; פונטיקה; תהליכי לשון. הדיון בכלל סוגיות ההגה מתקיים לאור גישות בלשניות שונות זו מזו: סינכרונית, היסטורית והשוואתית. בדיון הסינכרוני מתברר מעמד העיצורים, התנועות וההטעמה כפי שהם משתקפים בייחוד בניקודם של בעלי המסורה הטברנים. הדיון ההיסטורי מתמקד באותן סוגיות אך מתחקה אחר תופעות הלשון ההגאיות בתקופות שקדמו לתקופת גיבושו של טקסט המקרא. העיון ההשוואתי פונה אל עדויות לשוניות שמחוץ לניקוד הטברני של המקרא, כלומר שפות שמיות אחרות (בייחוד ארמית וערבית), מסורות אחרות של העברית (ארץ-ישראלית, בבלית, תעתיקים, שומרונית) ומטרתו לחשוף את פניה המגוונים של העברית בימי הבית הראשון והשני.