Mental Illness in the Medieval Period קורס זה יוקדש לתפיסה הרפואית של הנפש וחולייה, כפי שזו התפתחה בימי הביניים, ולהקשר התרבותי חברתי בו פעלה והתפתחה. במרכזה של רפואת ימי הביניים עמדה תיאוריית הליחות, לפיה גוף האדם מכיל ארבע ליחות – לבנה, שחורה, צהובה ואדומה – כשהיחס (הכמותי) הקיים ביניהן מעצב את מזג האדם. איזון בין הליחות משקף מצב של בריאות, והפרתו של האיזון מצב של חולי – של הגוף, של הנפש, או של שניהם יחדיו. תיאוריה זו, שנשענה על עקרונות מדעיים שמקורם בעולם העתיק, גובשה באופן סופי במאה השנייה לספירה על ידי הרופא היווני גאלנוס, ומאז זכתה להגמוניה כמעט מוחלטת בדיון המדעי הביניימי. בראשית הקורס נסקור בקצרה את התפתחות תפיסת הנפש בעת העתיקה, ואת האופן בו הועברה לאנשי ימי הביניים – בתחילה לארצות האסלאם ומאוחר יותר אל המערב הנוצרי. מכאן נעבור לרעיונות אודות הנפש וחולייה, כפי שהם מוצגים בחיבורי רופאים שפעלו בימי הביניים, ונעמת את התפיסה הרפואית של מחלות הנפש עם התפיסה המוצעת בטקסטים אחרים מן התקופה (זאת תוך דגש מיוחד על טקסטים של מחברים יהודים). במקביל, נעיין במחקרים היסטוריים עכשוויים העוסקים בנושא. בין הסוגיות שיעסיקו אותנו בקורס: אופיו של החולי הנפשי; הסיבות והסימפטומים של מחלות נפשיות; טיפול מונע וטיפול מרפא; מוסדות טיפוליים; הרופא והחולה בנפשו; רפואה מדעית ורפואה עממית; ועוד. נושאים אלה יילמדו, בין השאר, באמצעות קריאה בקטעים מחיבורי הרופאים הבאים: גאלנוס (מאה 2), אל-ראזי (מאה 9-10), אבן סינא (מאה 10-11), רמב"ם (מאה 12), נתן בן יואל פלקירה (מאה 13), משה בן יהושע נרבוני (מאה 14), ארנו דה וילנובה (מאה 14), ואחרים. כמו כן, כאמור, נקרא כמה מן המחקרים החשובים שעסקו בנושא, נברר את הטיעונים החשובים שהוצגו במסגרתם, ונבחן את שיטות המחקר השונות בהן נקטו החוקרים/ות המחברים/ות. במהלך הקורס תשולב הקניה של מיומנויות למידה בסיסיות, שעיקרן מתן כלים לקריאה ביקורתית של טקסטים, וכן הדרכה בכללי הכתיבה האקדמית. הדבר יעשה תוך שימוש בחומרי הקריאה של הקורס, ובמקביל לתכנים הנלמדים בו. מרכיבי הציון הסופי: נוכחות, השתתפות ומעורבות – 10%; מטלת אמצע סמסטר – 30%; מטלה מסכמת – 60%. אופן הוראה: תרגיל לפיתוח מיומנויות למידה