בתקופה המשתרעת בין שתי מלחמת העולם גדל היישוב היהודי בארץ ישראל מ-56,000 נפש ל-450,000 נפש. הגידול המספרי הדרמטי הזה בנוכחות היהודית מלמד על עוצמת השינויים שהתחוללו בארץ ישראל בין 1918 ל-1939. במהלך השיעור נעסוק בקווים העיקריים בהתפתחותו של היישוב בפרק הזמן הנדון ובסיבות להפיכתו למוקד פעילותה של התנועה הציונית. במרכז עיוננו יעמדו גלי העלייה, היחסים והמאבקים עם הערבים ועם משטר המנדט הבריטי, העימותים הפוליטיים בזירה היישובית והציונית, הטלטלות הכלכליות והשסעים הרעיוניים-חברתיים. נברר איך ובאיזו מידה השפיע המתרחש בתחומים אלה על מגמות התמורה בתפקידו ובייעודו של היישוב היהודי, משלל ניסיונות מקוטעים, תקוות נכזבות וכיסופים ערטילאיים לממשות שאין כל אפשרות לפסוח עליה בקביעת גורלה הפוליטי של ארץ ישראל.