מצד אחד, לנרטיב יש נטייה לעשות תמטיזאציה לגוף הנחשק, זה שלגביו קיימת האפשרות לקחת אותו או להפוך אותו לרכוש פרטי. מצד אחר, הנרטיב מייצר חוויה של צריכה דרך הקריאה, תחושה של יש שבעידן הקפיטליזם הנצחני, מוכרחה לקבל צורה מסחרית, וכך לתת לחליפין של תובנות נרטיביות גוון מסחרי ספציפי. הרומנים, הציורים, והסרטים שיילמדו בקורס עוסקים בתשוקה לראות את הגוף העירום—ואת הגוף האקזוטי, הגוף של האחר—ולהפוך את מערומיו של הגוף למקור של משמעות.
ננה מאת אמיל זולה, רומאן שמנסה להסביר את הסקנדל של הגוף הנשי העירום, המיני, מגלה את המשמעות החברתית ואת הכוח הנרטיבי של הגוף הזה. רוב ספריו של זולה מעמידים מנוע תעשייתי וחברתי במרכז העלילה. בסרט תשוקה אנושית, אדפטציה לרומן של זולה, הקטר של הרכבת מייצר אינטראקציה תרמו-דינאמית שמייצרת פעולה ובחסות אנרגיה זו מתבצעים רצח, ופשיעה בדמות תאונה יזומה של הרכבת כולה. גן-עדן לאישה, ובו מופיע הברון הוסמן בשם הברון הרטמן, מספר כיצד מרשת איל ההון את פריז בשדרות רחבות שחנויות כולבו עם חלונות ראווה ניצבות בצידיהן ומחליפות את בתי העסק הקטנים שעמדו בסמטאות. לגן-עדן לנשים יש איכות אלגורית מפני שגופה של האישה מועצם דרך גודלן הלא-טבעי של הבובות בחלון הראווה, וכמו כן, מכיוון שכול פריט בחלון מקבל תווית מחיר מתעצמת הדינאמיקה של מסחר ופיתוי שעליה מושתת קיומם של הרומן ושל חנות הכול-בו.
לב האפלה מאת ג'וזף קונרד נכתב בתוך מסורת מערבית קנונית שרואה בקונגו אובייקט משיכה אקזוטי לאדם האירופאי ואת האחר היא מייצגת במושגים אוניברסאליים. אך הנובלה מביאה לקדמת הבמה שאלות מרכזיות לגבי הצורה והאפיסטמולוגיה של הנרטיב. צ'ינואה אצ'בה, סופר וחוקר בתיאוריה הפוסט-קולוניאלית מדגיש את הפוליטיות של הייצוג כשהוא טוען שספרו של קונרד "גזעני באופן מובהק." הסרט אפוקליפסה עכשיו, אדפטאציה לנובלה של קונרד מתאר את זוועות הקולוניאליזם. ובכול זאת, רומן כמו לנגד עיניים מערביות מדגים כיצד, גם בעידן המודרני יכולים הגיבורים להגיע להכרה, לעבור אנגנוריסיס—מושג אריסטוטלי שמסביר את הצורה המכובדת ביותר של התודעה—ודרך הנרטיב התשוקה של הקורא נחשפת גם היא להשפעה. הקורא—דעותיו הפוליטיות, הידע שלו, ועמדתו הפילוסופית—יכולים לעבור שינוי, כשבלית ברירה הקריאה הופכת ללא עדכני את עולם המושגים הישן שפג תוקפו.
קריאה וצפייה בעברית ואנגלית: זולה, קונרד, פריץ לנג, פרנסיס פורד קופולה, ג'אד נאמן, מישל סר, ז'יל דלז, צ'ינואה אצ'בה, נעמי שור, פרויד, לורה מלווי, טרנס קייב, פיטר ברוקס, שרה סולרי, גוסטב קורבה, אדוארד מאנה, ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר.
חובות הסמינר: נוכחות; קריאה שותפת במהלך הסמסטר; צפייה בסרטים שיוקרנו במהלך השיעור, לבד או בהקרנות מאורגנות, בימי שישי בשעות הבוקר.