בדומה לסמאול בקט, מילא ארתור אדמוב תפקיד מרכזי בגיבושו של תיאטרון האבסורד בצרפת. ואולם, שניהם החלו את דרכם הספרותית לא בכתיבת מחזות אלא בסיפורת. הם חיברו סיפורים בגוף ראשון: בקט הוציא לאור את "הסוף" ואת "מולוי", ואילו אדמוב פירסם "ההתוודות". כיצד נעשה מעבר זה ממדיה ספרותית אחת לשנייה? כיצד ניתן למקם ולתאר את המחזה הראשון של אדמוב, "הפרודיה", ביחס לסיפור הוידוי שלו, ואת "מחכים לגודו", מחזהו הראשון של בקט, ביחס ל"מולוי"? מעבר לשאלות אלה, נבחן את דימוי המחבר כפי שהוא נבנה בטקסטים הסיפוריים כמו גם במחזות, וזאת בהקשר למעמדם של שני הסופרים בשדה הספרותי של שנות הארבעים והחמישים.
הגשת עבודה סמינריונית עד 30.4.08