הקורס יבחן את הארכיטקטורה והסביבה הבנויה ביפן מאז שעברה לעידן המודרני [אמצע המאה התשע-עשרה] ועד לזמן הנוכחי, מהנקודה שנכלל בה הכל והיא נכללה בכל.
כחלק בלתי נפרד מאזור התרבות האסיאני, חשוב ומתגמל לחבור אל סיפורה של האדריכלות היפנית דווקא כאשר ’נפתחה‘ מערבה מפאת הידע שהוא מעניק על החברה היפנית ותרבותה, אך גם, ובעיקר, בגלל האור שמבט כזה שופך על מיקומה היחסי של יפן בין קיצוניי התרבות המזרחי והמערבי. הבין-תרבותיות של המרחב היפני, אם כן, ביחד עם נושאי מערכות היחסים שבין סביבת הפרט והסביבה הציבורית, ובנייתן של הארכיטקטורה והעיר בתנאיי מודרניות יהוו יחדיו כיוון כללי למהלך הקורס.
ההרצאות, בליווי סרטים, חומרי הקריאה והדיונים בכיתה ידגישו את הקשר הטבורי שמחבר בין המבנים בדיון לבין מרכיבים תרבותיים, אינטלקטואליים, הקשרים פוליטיים ונסיבות היסטוריות שבהם נוצרו. כדי לעקוב אחר קשר כזה נראה, לדוגמה, כיצד נבנה המרחב המקומי [ביתי] והתפתחה תרבות בורגנית. כמו כן, נסקור דרכי חשיבה משפיעים ונושאים תאורטיים כלאומיות ומודרניות. נכיר זרמים בארכיטקטורה היפנית שלאחר מלחמת העולם השנייה כמטבוליזם, סטרוקטורליזם וארכיטקטורת ’הגל החדש‘. בנוסף, נערוך סקירה ביבליוגרפית והכרות עם עבודותיהם של דמויות משפיעות כריימונד [Raymond], טנגה [Tange], איסוזקי [Isozaki], שינוהרה [Shinohara] ואנדו [Ando]. בהקשר חברתי, נדון בנושאים כמו בתי העובדים, תרבות המונים וצריכה, ולבסוף, כדיי להתחקות אחר הארכיטקטורה והסביבה הבנויה ביפן העכשווית נבחן את השפעתם של כוחות כטכנולוגיית מדיה, מיתוג ותנועה.
מעבר לסקרנות ועניין בנושאיו, הקורס אינו מציב דרישות מוקדמות והוא מיועד באותה מידה לסטודנטים מהמחלקה לארכיטקטורה, לאלו הלומדים את מזרח אסיה ולסטודנטים ממקצועות אחרים.