Assignment no. 1 & 2:

Han Hoogerbrugge is just an amazing artist. Really.
I came across one of his works through an annimation book i own,
and just now i discovered that he has
the most amazing website on earth.
The site is just filled with an incredible amount of
very simple yet impressive annimations,
but the most appealing ones are the interactive ones.
Among others, there is the Deep Thoughs game which is hysterical.
But even more genius is Modern Living Project which includes
interactive annimations that make your day a better day (it's that good!)
The technology Mr. Hoogerbrugge uses is flash annimation.
Each artsy character he creates has some 4 or 5 behavioural patterns
that the user activates using the mouse.
The Mr. said: "I wanted to show what it is like to be alive today
and to visualize the spirit of the time through my character with
no languages, just images".
And so it goes. Hoogerbrugge produces and distributes his art through the internet,
even though he runs exhibitions that include computer stands
for the public to use. I love the fact that his animations are interactive because it allows
him to lure people into a dialogue with him, through which his view of the world
prevails. he put up situations that call out attention and then when touched
upon we realize their context according to how he sees the world.

 

  
 

תרגיל 3 -

המקום שבחרתי הוא חדר פיזי בצורת חצי כדור כאשר הקודקוד בגובה 2.5 מטר.

הקירות הפנימיים של החדר מכוסים ב 24 מסכים עגולים כשלכל אחד יש רמקול וחיישן קולט תנועה בטכנולוגית לייזר. בכל חדר ממוקמת מצלמה עם עדשה רחבה הקולטת ומשדרת את פנים החדר של כל שאר החדרים הזהים בעולם.

כל מסך ממלא שתי פונקציות. הפונקציה הראשונה היא להציג את התמונות של האנשים שנמצאים בחדרים שונים ברחבי העולם. כמו כן, לכל מסך יש רמקול שמשמיע את הסאונד שמפיק אותו אדם בתמונה.

פונקציה שנייה היא לשמש משטח הפעלה על ידי המשתמש בכדי להפיק צלילים. כל מסך יוצר צליל אחר ברגע שהוא מופעל על ידי המשתמש.

ניתן לנגן צלילים בשלוש אוקטאבות, סולם אחד ובכלי אחד. כל חדר משמיע צלילים של כלי אחד בלבד. הכלי נבחר באופן רנדומאלי מתוך רשימת כלי מוזיקה אותנטיים וייחודיים לתרבות המארחת של החדר. לא ייתכן שינגנו שני כלים בוזמנית.

לדוגמא, משתתף בחדר בבומבי ינגן בסיתר, משתתף אחר בדלהי ינגן בטבלות, משתתף בחדר בונצואלה ינגן בכלי ייצוגי לתרבות שלו וכן הלאה. 

התוצאה הסופית היא: מספר חדרים חצי עגולים ברחבי העולם שמחוברים ומתקשרים אחד עם השני. התקשורת ביניהם היא על ידי יצירת מוזיקה. המשתמש בתוך החדר יכול לראות את כל שאר המשתמשים ברחבי העולם. הוא גם יכול לשמוע את הצלילים שכל אחד מפיק דרך הרמקול שמחובר לכל אחד מהמסכים.

כאשר המשתמש בתוך החדר הוא שומע את המוזיקה שנעשית בזמן אמת על ידי כל שאר המשתתפים בעולם. בכדי להשתתף ביצירת המנגינה בעצמו, עליו להפעיל את המסכים על ידי תנועת ידו כלפי המסך הרצוי, כאשר כל מסך משמיע תו שונה מיתוך שלוש אוקטאבות אפשריות בסולם אחד.

לכל תו שנשמע ישנו מסך קבוע שמפיק אותו. כל פעם שנשמע תו, המסך שמפיק אותו נדלק בצבעים שונים. 

המשתמש משפיע על התוכן בכך שיכול להשתתף ביצירה יחדיו עם כל שאר המשתתפים.

 

  
       
 

ניתוח טקסט אינטראקטיבי מאתר A Tale of Two Frums

 

1-      האתר מציג סיפור שקל להבין ואין חלקים מבלבלים בו, פשוט בגלל שהוא מאוד פשוט ולא מורכב. מאוד מהר בשלב הסיפור מובן שיש שני יצורים קטנים שמשבשים את סדר היום של הבחור שגר בדירה, והסיפור עומד בנקודה הזו בלי לפתח את העלילה עם מקרים מעניינים בניהם.

2-      מאוד קל להבין כיצד מנווטים בסיפור. ישנם שלושה אייקונים קטנים ממוקמים מתחת לטקסט ועליהם ציור שהוא תקציר של המשך העלילה כביכול: מדרגות שיורדים בהם, דלת פתוחה, דלת סגורה. המדרגות מנקודת מבט עליונה, לדוגמא,  מובילה לטקסט שמתאר מה קורה במטבח עם שני היצורים בזמן שהוא עולה במדרגות חזרה לחדר.

3-      אותי האתר תסכל מהרגע הראשון כיוון שכבר ההקדמה מסבירה מה הולך להיות, וברגע שהפעלתי את הלינקים לטובת הסיפור הבנתי שרמת התפתחות הסיפור היא במקרים לא כאלה מעניינים של יצורים שדוחפים כוסות מהשולחן ומנהלים דיאלוגים קצת מטומטמים שלא מוסיפים שום אינפורמציה. הסוף ידוע מראש ואין עימות מעניין בין הבחור שגר שם עם היצורים. הסיפור הזה הזכיר קצת את תכנית ילדים שבה הצעצועים של ילד מתעוררים ברגע שהוא עוזב את החדר (כמובן גם ToyStory), רק שבשני המקרים האלו העלילה כוללת המון אירועים ועימותים מעניינים בין הצעצועים לבין בעלי הבית שמהווים להם סיכון. במקרה הזה של האתר אין עניין כזה.

4-      העבודה אינה משכה את תשומת ליבי כלל כיון שהיא אינה משלבת אלמנטים ויזואליים מושכים בכלל. כשהפעלתי את האתרים Analogue Pussy ו Lost התמלאתי בהתרגשות. לא ממש הבנתי מה אמור לקרות ועד כמה רחוק האתר יכול לקחת אותי, אבל באמת שהייתי מרותקת ומרוגשת, עד כדי כך שזה הפתיע אותי איזה השפעה יש לאתרים האלו, והבנתי עוד יותר עד כמה משתתף יכול לחוות בגופו התרגשות כחלק מיצירה כזו. יכול להיות שזה בגלל שהוויזואליה מסיטה את תשומת ליבך מהאופציות שהאתר נותן ולכן הוא לא מאכזב מיידית ברמה הסיפורית. כלומר, אם הגרפיקה הייתה טובה בעבודה A Tale of Two Frums היה יותר קל להמשיך את הסיפור וליהנות ממנו. הוויזואליה הייתה מספקת את הריגושים הנזקקים בכדי להשאיר את המשתתף באתר. אך זהו לא המצב. כלומר, גם הסיפור לא מרגש או מעניין וגם הוויזואליה של האתר אינה מושכת כלל. זה קצת דומה ל (להבדיל אלף הבדלות) קולנוע שמבוסס על דיאלוגים גרועים לעומת קולנוע שמבוסס על וויזואליה מהממת שאינה דורשת מילים בכדי להסביר את הסיפור. הטקסט שבאתר, כתוב כמו שהוא, כבר מאכזב.

5-      המבנה אינו תואם מבנה עלילתי של סרט- המשתתף יכול בכל רגע לחזור אחורה, לבדוק אופציות נוספות. המבנה קרוב להיות עריכה צולבת רק כיוון שהוא מאפשר לדעת מה קרה בזמן ש.. אבל באמת זה לא באותו זמן אלא בזמן אחר לאחר שהמשתתף סיים להבין חלק אחד הוא יכול לעבור לחלק שני.

6-      ייצוג האירועים בצורה ליניארית הייתה הורסת את האתר כיוון שזוהי בדיוק הפואנטה שלו. הדבר היחיד המרגש באתר ובשאר האתרים זה החופש. בסיפור ליניארי הצופה נשען אחורה ויודע שאין לו מה לתרום לרצף הדברים, או גם אם זה עדיין אינטראקטיבי וליניארי, הצופה יודע שהוא כבר מוגבל לרצף הדברים. ברגע שהסיפורים הם לא ליניאריים, הצופה מתמלא בתחושות של התרגשות מעצם הידיעה שהוא עכשיו יכול לבחור, ושכל בחירה כזו תוביל אותו למקום אחר חדש לא נודע. זה כמו לנסוע לטיול רכבות באירופה עם כרטיס Europass לחמש ארצות לפחות. כמטייל אתה יודע שיש לך חמש ארצות לטייל בהן, אך ההחלטה באיזו ארץ תטייל קודם ואיזו אחר כך היא בידך ונתונה להשפעות כל הזמן. זה משנה את חווית הטיול לגמרי, לדעתי הופך אותה להיות הרבה יותר מרגשת.  

 

  
 

,לינק לתרגיל סוף סמסטר א'