|
|
|
|
|
|
|
| |
|
- אדם חופרי
בהרצאתי אעמוד על דמות הפילוסוף ותפקידו בחברה המודרנית על-פי השקפתו של אדם סמית',
פילוסוף הנאורות הסקוטית, כפי שהיא עולה מכתביו והרצאותיו, המתעדים את הפרקסיס הפילוסופי שלו בתחומי האתיקה והרטוריקה, כמרצה באוניברסיטת גלזגו בין 1751-1764. לגישת סמית', מקומו של הפילוסוף הוא במרכז החברה הממוסדת. הפילוסוף לומד את מנהגיה של חברת זמנו, את דרכי-התגבשותם של מנהגים אלה ואת הדרכים בהן מקנה אותם החברה ליחידיה, ואף נוטל חלק בעצמו בהקנייתם לדור הבא. בפעלו כפילוסוף ומחנך, לאור עמדותיו אלה, הקנה סמית' לתלמידיו את הנורמות המקובלות בחברה המתורבתת של זמנם. כן הקנה להם הבנה של הקונטינגנטיות של נורמות אלה, ושל התהליך החברתי בו היחיד רוכש אותן. השקפתו האמורה של סמית' בדבר מקומו של הפילוסוף בחברה התבססה על תכני האתיקה והרטוריקה שלו. סמית' האתיקן סבר כי ההתנהגות המוסרית הראויה במקום וזמן מסוימים היא זו המקובלת בחברה המתורבתת של אותו מקום ואותו זמן. רלטיביזם זה הוביל את סמית' למקד את האתיקה שלו בניתוח הדרך בה לומד היחיד להתנהג כמקובל, תוך ויתור על העמדת סטנדרט נורמטיבי הסוטה מזה הקיים בחברה. סמית' הרטוריקן סבר כי מטרתה של הרטוריקה היא השגתה של בהירות מירבית בדיבור ובכתיבה. לפיכך מיקד את הרטוריקה שלו בהקניית כישורים מעשיים השימושיים לחיי היום-יום של תלמידיו. לשיטתו, אנו מונחים אל הביטוי ההולם על-ידי הטעם הטוב, שגם הוא תלוי-הקשר חברתי. גם תהליך למידת ההתנהגות הראויה מבחינה מוסרית מודרך על-ידי שיפוטים בדבר הלימתה של התנהגותי-שלי, או של אחרים, את סטנדרט-הראויות, המובנה חברתית. השקפה זו של סמית' בדבר מקומו של הפילוסוף בחברה שונה מן הגישה הנפוצה, הרואה בפילוסוף דמות שולית וצדדית, המוחה נגד המקובל בחברת-זמנו, מבליט בהגותו את צדדיה המכוערים ומציג אלטרנטיבה אישית לנורמות המקובלות. | |