חיבורו המסתורי של קפלר "החלום או האסטרונומיה הירחית" משך תשומת לב היסטוריוגרפית רבה בעשורים האחרונים. הניסיונות לפרש חיבור זה הציגו אותו כחיבור מלא סתירות וחידתי, אוטופיה ללא אוטופיה, חיבור מדעי השבוי באלגוריות מניריסטיות או מין גחמה של מדען שאינה מתקשרת עם שאר הישגיו ומחקריו באסטרונומיה החדשה. הקשיים צמחו מהתעלמותם של החוקרים המודרניים משני היבטים עיקריים בעבודתו של קפלר: הומור ומתמטיקה. אמצעים אלה משמשים בחלום לביקורת תמונת הידע ההומניסטית ושל היסודות האפיסטמולוגיים של המדע ההלניסטי. בחינה מדוקדקת של שני היבטים אלה כפי שהם עולים מן "החלום" תצביע על הדרך בה קפלר מתמודד עם תמונת העולם של הרנסנס ואחיזתו של העולם הקלאסי על המחשבה של העת החדשה המוקדמת, וכיצד הוא בונה מערכת מחשבתית חליפית היוצאת ממשחק ומסיימת עם תפיסה חדשה של אמת מדעית. מתוך כך ניתן יהיה לשרטט את דמותו של קפלר כקורא ועל ההבחנה העולה מדבריו בין ספר הטבע לספר האנושי.