ישי רוזן צבי - "הסרוב והשפה הדתית"

ההרצאה לא תעסוק במעשה הסירוב לשרת בשטחים הכבושים כשלעצמו, אלא בשאלת ההתקבלות של מעשה הסירוב הפוליטי בשיח הציוני דתי, וליתר דיוק, בהשפעה שיש לשפה הדתית המדוברת כיום בקהילות הציוניות-דתיות על התקבלות מעשה כגון זה. טענתי היא כי הבורגנות העירונית הציונית דתית, למרות המרחק העצום, לכאורה, בינה לבין השיח המשיחי של חוגי ישיבת מרכז הרב, ניזונה למעשה מן השיירים של שפה משיחית זו, בריכוזים משתנים. ככל שגבולות השפה קובעים גם את גבולות הפתיחות של הקהילה, הרי שלא תוכל להתפתח סובלנות כלפי מעשים ביקורתיים כגון זה, עד שלא ישכילו קהילות אלו לפתח שפה אלטרנטיבית, 'מחולנת', להתמודדות עם המציאות ההווית במדינת ישראל .
ענייני הוא, אם כן, בשפה המשיחית מבית מדרשו של חוג הרב צבי יהודה קוק, בשימושיה במציאות הישראלית, בחלחולה לציבורים הנראים רחוקים ממנה מרחק רב, ולבסוף, בהשפעתה על עשייה פוליטית ביקורתית בתוככי קהילות אלו.

יצחק קוגלר - ראשי פרקים להרצאה: האם ראוי לפטור מעונש עבירה המבוצעת מטעמי מצפון?

קיימים מקרים שבהם אזרח נקלע למצב שבו הוא חש כי מבחינה מוסרית הוא חייב להפר חוק מסויים. לעיתים אזרח כזה אכן מחליט להישמע לצו מצפונו, ולהפר את החוק. ההנחה בדיון היא שלמדינה יש מחלוקת מוסרית עם האזרח הנ"ל: היא סבורה כי ההשקפה המוסרית שלו שגויה, ושהמעשה שלו מוטעה מהבחינה המוסרית. השאלה שעולה לדיון היא: האם מנקודת המבט המוסרית של המדינה יש מקום ליחס מיוחד (לטובה) כלפי אותו אזרח?

האם נאמר כי "חוק הוא חוק" ועל-כן יש להרשיע את האזרח הנ"ל בעבירה הרלבנטית ולהענישו? או שמא ראוי, מבחינה עקרונית, להתייחס אליו באופן שונה מאשר לעבריין רגיל ולא להרשיעו בעבירה הנדונה?

גם אם נקבל את העמדה שמבחינה עקרונית קיימת הצדקה, מבחינת המדינה, לפטור אזרח שהיפר חוק בשל מניע מצפוני מהרשעה וענישה, עדיין יש לדון בגבולות הראויים של תחולת העקרון. ברור שלא נרצה לפטור מעונש אדם שרוצח תינוקות מתוך אמונה שחובתו המוסרית היא להקריב קרבנות אדם. לפיכך, יש להגדיר קריטריונים ביחס לשאלה באילו מקרים של הפרת-חוק מטעמי מצפון נפטור מעונש. קריטריונים אלו יעזרו בשירטוט קווי הגבול של הפטור.
בנוסף לכך, יש להתמודד עם טענות מסוימות, בעלות אופי פרקטי, שיכולות לעלות כנגד אימוץ הרעיון של פטור מהרשעה וענישה ל"עבירות מטעמי מצפון" (אפילו כשמדובר בפטור בצורתו המוגבלת).