ו. בניה ופיתוח פיזי
את תקופת כהונתי התחלתי בהחלטה להעתיק דגש מפיתוח פיזי לפיתוח אקדמי. זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד הושלמה בנייתו של אודיטוריום סמולרש על בסיס תרומה ותכנון עליהם הוחלט באדמיניסטרציה הקודמת. את מהלך הקמת האודיטוריום השלמנו על-ידי הוספת החניון התת-קרקעי הראשון באוניברסיטה, שהוקם בשיטתB.O.T (ראשי תיבות של: Build-Operate- Transfer), שיטת מימון לפרויקטים של נדל"ן מניב המאפשרת בניה ופיתוח ללא השקעה כספית של המוסד.
הניסיון המוצלח של בניית החניון הוליד את תכנית בניית "עיר הסטודנטים" - קריית מעונות ומגדלי מגורים בפאתי הקמפוס (שייח' מוניס). בשיטת ה-B.O.T ניתן היה לחשוב על הקמת קריית מעונות שתגדיל בצורה דרמטית את מספר המעונות, תוסיף חיות לקמפוס האורבני, תאפשר לאוניברסיטה להציע דירות לדוקטורנטים וחברי סגל צעירים ותאפשר לה להרחיב בצורה דרמטית את התכניות הבין-לאומיות שלה. זאת ועוד, היזמים שהתמודדו על הזכייה בפרויקט התבקשו לכלול בתכנית גם את שיפוץ המעונות הקיימים (אלה אכן טעונים שיפוץ מאסיבי בהקדם). תהליך התכנון, הכנה למכרז, מכרז מוקדם, מכרז ובחירת הזכיין נמשך קרוב לשלוש שנים והושלם באביב 2007. במקביל הוחל בגיוס תרומות לבניינים ושטחים עתידיים בפרויקט ולפי שעה הושגו כ- 9 מליון דולר במסגרת זאת.
פרויקט אחר שקבלתי ב"ירושה" היה רכישת בנין "מרכז הבנייה" מעיריית תל-אביב יפו. הבניין עלה 30 מליון ₪ ודרש השקעות נוספות. המטרה הייתה העמדת שטח נוסף לרשות ביה"ס התיכון להנדסאים שליד האוניברסיטה. ביוזמתי החליטה הנהלת האוניברסיטה לייעד את הבניין למטרה אחרת. ברור היה לנו שבית-הספר להנדסאים שפרח בשנות השמונים נמצא בנסיגה ובחיפוש דרך לנוכח השינויים שחלו בחינוך הטכנולוגי ומטעמים אחרים. כמו-כן ברור היה שבית-הספר אינו מחובר אורגנית לאוניברסיטה ולשתי היחידות הרלבנטיות (הפקולטה להנדסה ובית-הספר לחינוך) לא היה בו עניין אמיתי. בסופו של דבר, במסגרת תכנית ההתייעלות ועל-פי "התכנית האסטרטגית" החלטנו לסגור את בית-הספר ולהעביר את שני אגפיו האחד למכללת "שנקר" והשני לעיריית הרצליה. המהלך נעשה בהסכמת משפחת מאיירהופ, שעל שמה נקרא בית-הספר. האוניברסיטה נותרה עם 10,000 מ"ר בנויים ו- 22 דונם של רזרבה קרקעית. בנין מרכז הבניה נמסר לבית-הספר לניהול היי-טק ולאחר סגירתו הועמד לרשות "המכון למחקר בטחון לאומי" כחלק מהסכם התרומה הגדולה שהיה כרוך במהלך זה.
שני בניינים שעליהם הוחלט בשנים אלו הם בנין בית-הספר ללימודי הסביבה על שם פורטר ו"בנין קרסו" - אגף נוסף לבנין הפקולטה לניהול. בשני המקרים הושגה תרומה והוחל בתכנון אך טרם ניתנו אישור והקצבה מן הות"ת (כאן המקום להזכיר שכחלק מן הקיצוץ הגדול בתקציב האוניברסיטאות בוטלה למעשה מדיניות המאצ'ינג שהייתה אבן יסוד בתהליך בניית הקמפוס התל-אביבי והקמפוסים האוניברסיטאיים האחרים).
בנין שלא יצא לדרכו הוא "בנין האוספים", הבניין המיועד לאכסן את אוספי "המגוון הביולוגי" של אוניברסיטת תל-אביב. למרות שהושגו תרומות שהספיקו להקמת בנין צמוד לבנין בית-הספר ללימודי הסביבה, התעכב הפרויקט בשל "בעיות פנימיות" במחלקה לזואולוגיה.
כן הושלמו פרויקטים קומפקטיים יותר – בנייה של מתקנים מדעיים (מרכז מעבדות הננו, FMRI, SPF שיצא לדרך), הפיכת בנין דה-בוטון לבית-הספר לארכיטקטורה והפיכת בנין ספריית וינר לספרייה לאוספים מיוחדים.
