לתיאום תור התקשרו: 03-6426842

אסתמה בילדים - כל מה שעלייך לדעת - פרופ' בנימין וולוביץ

אמצעי עזר לטיפול באסתמה

ספר על אסתמה - פרופ' בנימין וולוביץ

שימוש במשאף רגיל שימוש ב"ספייסר" שימוש במשאפים המכילים אבקה (לומודל, טורבוהלר) מכשיר אינהלציה

תרופות הניתנות בשאיפה לריאות עדיפות על תרופות הניתנות בשתייה. התרופה הניתנת בשאיפה מגיעה הישר לריאות, גורמת לתגובה מהירה יותר ומאפשרת שימוש במנות קטנות יותר של התרופה לשם השגת אותן תוצאות טיפוליות. הקטנת מנת התרופה הנדרשת לטיפול במחלה מביאה בעקבותיה. להקטנת הסיכון להופעת תופעות לוואי שליליות.


שימוש במשאף רגיל

המשאף הרגיל משחרר לאחר הלחיצה עליו כמות מדודה קבועה של תרסיס. המשאפים הנפוצים ביותר מכילים תרופות המרחיבות את דרכי נשימה, כמו ונטולין או בריקלין, אך משאפים רבים אחרים מכילים תרופות המשמשות למניעת המחלה (כמו כרומונל, טילאד, בקוטיד, בודיקורט ופליקסוטיד).

יתרונות: המשאף קטן ונייד. שומעים ומרגישים את התרסיס ביוצאו מהמשאף.

חסרונות: הפעלה נכונה של המשאף דורשת לחיצה על המשאף, ובו בזמן שאיפה עמוקה של החומר לריאות. בגלל קושי טכני זה מרבית החולים אינם משתמשים במשאפים בצורה נכונה, דבר המהווה את אחת הסיבות השכיחות לכישלון הטיפול. בשימוש לא נכון במשאף רוב התרופה נשארת בפה במקום להגיע לריאות, מהפה נספגת התרופה בדם דרך מערכת העיכול, וגורמת לתופעות הלוואי השליליות.

התרסיס שבמשאף מכיל בנוסף לתרופה גם גז פריאון, המשמש להוצאת התרופה בתרסיס מהמשאף. עם שחרורו לאוויר הוא יכול לפגוע בשכבת האוזון העוטפת את כדור הארץ. מסיבה זו אסור כיום בכמה ארצות לפתח תרופות חדשות לאסתמה בצורה של משאפים רגילים המכילים פריאון, ועוברים לפתח תרופות באבקה או בתמיסה לאינהלציה.

חומר שומני נוסף המצוי בתרסיס אחראי על פיזורו של התרסיס, והוא יכול להיות קשור בקיומן של תופעות לוואי.

בחזרה לאמצעי עזר לטיפול באסתמה בחזרה לראשי הפרקים של הספר


שימוש ב"ספייסר"

"ספייסר" הוא מכל קטן שלתוכו מחדירים את התרופה באמצעות המשאף בצדו האחד, ומצדו האחר שואף החולה את התרופה דרך פיה או מסכה, הישר לתוך ריאותיו.

יתרונות: השימוש ב"ספייסר" אינו מצריך לחיצה ושאיפה בו בזמן כפי שמצריך המשאף הרגיל, דבר המשפר מאוד את יעילות השימוש ב"ספייסר" ואת יעילות חדירת התרופה לריאות.

חלק מהתרופה, שאינו חודר לריאות, אינו שוקע בפה אלא על דופן ה"ספייסר", מבלי שהחומר ייספג בגוף, דבר הממעיט את תופעות הלוואי.

השימוש ב"ספייסר" מקטין מאוד את שכיחות הופעת פטרייה בפה, המופיעה אצל מבוגרים הלוקחים כמויות גדולות של קורטיקוסטרואידים דרך הפה ישירות מהמשאפים.

חסרונות: ה"ספייסר" גדול יחסית, וקשה לקחתו לכל מקום. כל "ספייסר" מתאים לתרופה או לקבוצת תרופות מסוימת, ולא לתרופות אחרות.

מומלץ למי שמקבל טיפול במשאפים ואינו מצליח להפעילם בצורה נכונה להשתמש ב"ספייסר".

"ספייסרים" שונים
ה"ספייסרים" שונים זה מזה בצורתם ובנפחם. קיימים "ספייסרים" בנפחים של 150, 300 ו-750 מיליליטר. לחלק מה"ספייסרים" יש פיה המותאמת לפה, ולחלקם יש מסכה המותאמת לפנים. כמות התרופה החודרת לריאות דרך הפה גדולה יותר מזו החודרת באמצעות מסכה.

התאמת ה"ספייסר" לגיל החולה
לתינוקות עד גיל שנתיים מתאים "ספייסר" קטן עם מסכה בנפח של 150 מיליליטר (אארוצמבר) או 300 מיליליטר ("בייבי ספייסר").
בגיל יותר מ-2-3 שנים אפשר לנסות להתאים לילד "ספייסר" קטן (בנפח 150-300 מילימטר) עם פיה המותאמת לפה (אארוצמבר כחול, וכן "ספייסר" קטן ומבטיח בשם "רונדו").
בגיל יותר מ-3-5 שנים אפשר לנסות להשתמש ב"ספייסר" גדול (750 מיליטר) (נבוהלר, מולטיספייסר, וולומטיק, פייסונר).
בגיל יותר מ-5-7 שנים אפשר לנסות להשתמש במשאפים המכילים אבקה, כמו טורבוהלר (ראה בהמשך).

בחזרה לאמצעי עזר לטיפול באסתמה בחזרה לראשי הפרקים של הספר


שימוש במשאפים המכילים אבקה (לומודל, טורבוהלר)

לאחרונה גבר השימוש במשאפים המכילים אבקה. בנוסף ללומודל, הקיים זמן רב, פותחו לאחרונה משאפים חדשים, כמו הטורבוהלר או הדיסקהלר.

יתרונות: המשאפים המכילים אבקה קטנים, ניידים ומכילים את התרופה בלבד, ללא חומרים נוספים. השימוש במשאפים המכילים אבקה כולל שני שלבים: שלב של טעינת התרופה ושלב של שאיפת התרופה לריאות, ללא צורך בתיאום ביניהם. נמצא שכמות התרופה החודרת לריאות באמצעות משאף המכיל אבקה כפולה מזו החודרת לריאות באמצעות משאף רגיל בעל אותו ריכוז של תרופה.

חסרונות: למרות שטכניקת החדרת התרופה לגוף נראית פשוטה, מסתבר שלילדים קשה להשתמש בטורבוהלר או בלומודל יותר מאשר במשאף עם "ספייסר", והוא מתאים רק לילדים בגיל יותר מ- 5-7 שנים. מאחר שכמות התרופה החודרת לגוף באמצעות הטורבוהלר גדולה מזו הנלקחת באמצעות משאף רגיל, יש צורך להקטין את מנת התרופה הנטלת, בהתאם.

בחזרה לאמצעי עזר לטיפול באסתמה בחזרה לראשי הפרקים של הספר


מכשיר אינהלציה

מכשיר אינהלציה כולל מנוע קטן הדוחס ומוציא אוויר בלחץ. האוויר מועבר באמצעות צינור לתוך מכל קטן, שלתוכו מכניסים את התרופה. אל אותו מכל מתחברת מסכה, או פיה, שדרכן מוחדרת התרופה לחולה. השימוש העיקרי באינהלציה הוא במתן תרופות להרחבת דרכי הנשימה בבית-חולים או בבית החולה, אך ניתן להשתמש באינהלציות גם למתן תרופות אחרות, כמו בודיקורט באינהליציה.

יתרונות: מאחר שמתן תרופה באינהלציה אינו דורש כל שיתוף פעולה של החולה, ניתן להשתמש באינהלציה בכל גיל, כולל לתינוקות ולזקנים. בטיפול באינהלציה כמות התרופה המומלצת גדולה יותר מזו הניתנת במשאף בגלל הכמות הגדולה של התרופה ההולכת לאיבוד בחלל החדר. לדוגמא, מנת ונטולין באינהלציה (2.5 מיליגרם בתוך 0.5 מיליליטר של תמיסת ונטולין) גדולה פי 12.5 ממנת ונטולין במשאף (2 לחיצות = 0.2 מ"ג). חלק גדול יותר מההתרופה אינו מנוצל, אך הכמות הכללית החודרת לגוף גדולה יותר והתגובה בעקבות כך חזקה במעט מזו המתקבלת באמצעות משאף.

חסרונות: מאחר שכמות התרופה המוחדרת לגוף גדולה יותר, הטיפול באינהלציה יכול להיות מלווה בשכיחות גבוהה יותר של תופעות לוואי. במקרה של ונטולין או בריקלין הניתנים באינהלציה תופעות הלוואי, כמו דופק מהיר או רעד בידיים, יהיו בולטות יותר. חסרון נוסף קשור בעובדה שמדובר במכשיר חשמלי גדול יחסית, דבר המקשה על העברתו ממקום למקום.

בחזרה לאמצעי עזר לטיפול באסתמה בחזרה לראשי הפרקים של הספר

לתחילת הדף