|
דר' ענת לייבלר, אוניברסיטת בר-אילן פרופ' רוברטו בקי, הסטטיסטיקן הממשלתי הראשון של מדינת ישראל, הציג בפני המנהיגות הפוליטית וכלל הציבור את הדמוגרפיה כדיסציפלינה מדעית שצריכה להיות כלי קוגניטיבי חשוב לבינוי מדינת הלאום. בשנים שבין 1938-1948 הוא עסק בשלושת עמודי התווך של של הפרוייקט הציוני: מדיניות פרו-נטליסטית ,שממנה נובעת מדיניות רווחה כלל- לאומית; הגדרת המזרחים כקטגוריה מובחנת בעלת הקשר תרבותי, כלכלי, וחברתי, ובעקבות כך, תרם תרומה מכרעת ליצירה שיטתית של הדיכוטומיזציה האתנית; ולבסוף, דיון מדעי במאזן הדמוגרפי בין יהודים ופלשתינים. לשלושתם השלכות על המבנה הריבודי של החברה הישראלית ובאמצעותם הוא מחבר בעבודתו את שני המאפיינים של פרוייקט מדינת הלאום – האורגני והביורוקרטי. בהרצאה אתמקד בשני היבטים של הפוליטיקה הדמוגרפית – עידוד הילודה וכינון ה'מזרחי' כקטגוריה קוהרנטית ומובחנת. בקי נוקט באסטרטגיה של תרגום האינטרסים של הפטרון הפוליטי ובכך משיג קרדיביליות מדעית מצד אחד, ומצד שני, הוא הופך את הדמוגרפיה לכלי קוגנטיבי שבינוי מדינת הלאום לא יכול להתרחש בלעדיו. בעקבות מסעו בתקופה שקדמה להקמת המדינה, הסטטוס האפיסטמולוגי של השימוש בסטטיסטיקה השתנה מביטוי של 'הרצון לשקף', 'הרצון לדעת', למעמד של פרקטיקה מכוננת ומתערבת from the will to know and represent to the will to intervene.. באופן פרדוקסלי, השיח שהיה קשור לפרקטיקת השיקוף היה מאד פוליטי, בעוד שהשיח של ההיתערבות והכינון היה מבוסס על claims מדעיים.
|
||