|
דר' מיכל רז -
מכון כהן וביה"ס לרפואה
ע"ש סאקלר השימוש הנרחב בלובוטומיה, התערבות כירורגית הכוללת חיתוך ברקמת מוח תקינה מבחינה אורגנית לצורך מה שנתפש כטיפול במחלות נפש, הגיע לשיאו בארצות הברית בשנות הארבעים של המאה העשרים. כיום משמשת הלובוטומיה כדוגמא מובהקת של פרקטיקה רפואית מזיקה שאינה ניתנת להצדקה, אך באותה עת זכה הניתוח לתמיכה נלהבת של רופאים בתחום בריאות הנפש מקשת רחבה של גישות תיאורטיות וטיפוליות. הרצאה זו תעסוק ביחסים בין התיאוריה והפרקסיס של הפסיכוכירורגיה, לבין אלו של הגישה הדינמית למחלות הנפש. אראה כיצד השיח הפסיכוכירורגי אימץ מושגים ורעיונות מן השיח הפסיכואנליטי, בעוד פסיכואנליטיקאים רבים אימצו שפת מושגים כירורגית, ואף הביעו את תמיכתם בתפישה הגורסת שניתן לרפא מחלות נפש באמצעים כירורגיים. למרות שנדמה כי ניתן היה לצפות ששתי גישות תיאורטיות שונות ולעתים אף מנוגדות כמו הגישה הסומטית והגישה הדינמית יגיבו באופנים מובחנים כלפי התפתחות הפסיכוכירורגיה, אטען ששיח משותף ואקלקטי התפתח, שיח שהכיל מרכיבים דינמיים וסומטיים גם יחד. אטען שלשיח זה היו השפעות מרחיקות לכת על הפרקטיקה הטיפולית, כאשר גם פסיכוכירורגיים וגם אנליטיקאים תמכו בשימוש משולב של פסיכורכירורגיה ופסיכואנליזה, ואנליטיקאים מסוימים אף תיארו את ניתוח המוח כאמצעי להשיג אנליזה מוצלחת יותר. אתייחס לשאלת ההפרדה בין גישות סומטיות לגישות בלתי סומטיות, ואנסה להדגים כיצד ניתן להמשיג את השיח הפסיכיאטרי באופן שאיננו מתבסס על האבחנות הללו.
|
||