|
דר' שאול קציר -
מכון כהן הרמן ארון עבר באופן לא מקובל בגרמניה של זמנו מאולמות האקדמיה לניהול חברה תעשיתית. הוא החל את הקרירה שלו כפיזיקאי באקדמיה בכתיבת מאמרים, דיסרטציה תיאורטית על אלסטיות (1873) והביליטציה (חבור לשם קבלת אשור ההוראה באוניברסיטה) על אלקטרומגנטיות (1876), שאִפשרה לו ללמד באוניברסיטת ברלין. אולם בפרסומו זכה ארון בשל מונה החשמל שהמציא והחברה שיסד ליצורו ב-1883 ושאותה ניהל. רבע מאה אח"כ הועסקו בה למעלה מאלף עובדים בארבע מדינות אירופאיות. אתאר את דרכו של ארון ואעמוד באמצעותה על הגורמים המרכזיים אשר הובילו אותו לעסוק המחקרי והמעשי בטכנולוגיה. גורמים אלו קשורים לסכוייו הנמוכים לזכות במשרה אוניברסיטאית בתחום התחרותי של הפיזיקה, שאף צומצמו בשל יהדותו, לעומת אפשרויות לכאורה בתחום האקדמי החדש של הנדסת חשמל. מצד שני עומדת ההתלהבות הגדולה מהטכנולוגיה החשמלית החדשה בקרב פיזיקאים, והענין הרב שהעלתה. ענין זה היה רב במיוחד בברלין שהיתה מרכז מדעי ותעשיתי תוסס, וצומת מפגש למדענים, מהנדסים ותעשינים כמו ארון. הידע והנסיון שארון צבר במחקר ובהוראה הובילו אותו לחלק מהשאלות הטכנולוגיות בהן עסק, שלחלקן היה גם פן מדעי. נסיון זה מסביר גם חלק מהצלחתו הטכנולוגית (גם אם לא את כל הצלחתו המסחרית). בכך הקרירה של ארון מאירה על היחסים בין מדע לטכנולוגיה ב"מהפכה התעשיתית השניה." הצלחתו הראשונית של ארון סחפה אותו, כמעט נגד רצונו, אל העסוק התעשיתי.
|
||