יום ב' ,   20.11.06,   18:00 - 20:00
חדר 449 בנין גילמן

פרופ' ז'וזה ברונר - מכון כהן ,אוניברסיטת תל-אביב

"כיצד הופכות הפרעות פוסט טראומטיות לכרוניות, ומדוע זו שאלה מוסרית?"

הרצאה זו מתמקדת במגוון ההסברים שהתפתחו בשיח של בריאות הנפש מאז שלהי המאה ה-19, מתוך הצורך להבהיר כיצד תגובה אקוטית לטראומה הופכת להפרעה כרונית קשה. מסתבר כי עצם ההתפתחות של סימפטומים אקוטיים קשים בתגובה לאירועים מחרידים או מבהילים כמעט ולא עוררה מחלוקת בדיונים של אנשי מקצוע על הגורמים, המהות וההשלכות של הפרעות טראומטיות. זאת לעומת האטיולוגיה של ההפרעות הפוסט-טראומטיות הכרוניות, אשר התפיסות השונות לגביהן עוררו וויכוחים רבים, על כל ההשלכות המשפטיות, החברתיות והפוליטיות של ההפרעות הללו.

הטיעון שלי הוא: כשאנו בוחנים את ההיסטוריה של השיח שהתפתח סביב טראומטיזציה כרונית, אנו מוצאים שההסבר לטבע הכרוני של ההפרעה הפוסט-טראומטית לעולם לא מתבסס רק על החרדה או הפחד הנחווים באירוע הטראומטי, שהוא הגורם המקורי להפרעה. כיוון שתגובות ראשוניות אלו לטראומה נתפסו אמנם כגורם הכרחי, אך לא כגורם מספיק להיווצרות הפרעה פוסט-טראומטית כרונית, הרי שמלכתחילה, השיח על טראומה נטה לחפש גורמים נוספים, אותם ראה כקטליזטור המגבש את המצב הנפשי הפוסט טראומטי לכרוני, ובכך הופך את מה שהיה יכול להיות תופעה חולפת לכדי נכות נפשית מתמשכת.

בדרך כלל נמצא כי רגשות הטעונים בעודפות בעלת משמעות מוסרית הם המתוארים כקטליזטורים הנדרשים לתהליך זה. כאשר מדובר ברגשות אשם או בושה בלתי רציונאליים ומוקצנים, למשל, מדובר בעודפות מוסרית, אך כאשר סימפטומים כרונים מוסברים על ידי חמדנות או אנוכיות יתר, אלה מוצגים כתוצאה של רגשות המבטאים עודפות של חוסר מוסר דווקא. הסתכלות מנקודת מבט מוסרית אף מסבירה כיצד, בתוך השיח של בריאות הנפש, אנשים המאובחנים כסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית כרונית, מקבלים עקב כך תווית של אנשים בעלי מוסריות יתרה או, לחילופין, תווית של אנשים חסרי מוסר.

כהמחשת הטיעון הנ"ל, אסקור דוגמאות מרכזיות מתוך השיח על בריאות הנפש במאה וארבעים השנים האחרונות, בהן ניתן לראות כיצד ההסברים השונים לגבי הפיכת תגובה פוסט טראומטית אקוטית להפרעה פוסט-טראומטית כרונית נשענים תמיד על עודפות רגשית בעלת משמעות מוסרית כלשהי. סקירה היסטורית זו תתמקד בנקודות הבאות:

א) הגישה האנגלית בשליש האחרון של המאה ה-19לגבי הפרעות כרוניות הנגרמות על ידי תאונות דרכים

ב) הפולמוס הגרמני בעשור האחרון של המאה ה-19 סביב נכות נפשית עקב תאונות עבודה ג) ההסבר הגרמני של היווצרות נכות נפשית במלחמת עולם הראשונה

ד) הפרשנות הפסיכואנליטית של שנות ה-60-70 לגבי נזקים נפשיים ארוכי טווח של ניצולי שואה

ה) המהפיכה האמריקאית של 1980, כפי שבאה לידי ביטוי בהגדרה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.

ו) השפעת השיח הפמיניסטי על האטיולוגיה של הפרעות פוסט-טראומטיות כרוניות החל מראשית שנות ה-90.