יום ב' ,   28.3.05,   18:00 - 20:00
חדר 496 בנין גילמן

דר' מאיה קציר - מכון כהן, אוניברסיטת תל-אביב

"תיאולוגיה ופוליטיקה – הגדרת האדם התיאולוגית וגבולות הריבונות במחשבה הפוליטית הפרוטסטנטית והקתולית"

התאומטריקה היא הענף במחשבה התיאולוגית העוסק במדידת יצירתו של האל. כל מדידה כרוכה כמובן בהשוואה, בהצבתו של קנה מידה; אך למה ניתן להשוות את הבלתי ניתן להשוואה פר אקסלאנס? מהו הקריטריון על פיו אפשר להעריך את כוחו של האל?

זהו הפרדוכס הניצב במרכזן של כל התיאוריות הפוליטיות שמקורן תיאולוגי וזאת משום שהעניין הייחודי לאלה סובב ממש סביב היחסים בין יצירתו של האל לבין יצירתו של האדם, בין יסודות העולם לבין יסודות החברה האזרחית. מדובר, אם כן, ביחסים בין שני כוחות – אלוהי ואנושי – וגם אם רק לעתים רחוקות מודים בכך, בין השניים לא ייתכנו אלא יחסים קונפליקטואליים, מן הסיבה הפשוטה שכל תביעה לכוח מצד אחד גוררת בהכרח את גריעתה של אותה מידת כוח מן הצד שני. במילים אחרות, בכל הצהרה על אוטונומיה אנושית נמצאת כבר הגבלתו של הכוח האלוהי, ולהפך, ככל שכוחו של האל גובר, כן כוחו של האדם הולך ורפה. כל תיאוריה פוליטית-תיאולוגית טומנת בחובה, אם כן, מאבק על מונופולין, והניסיון להימנע מעימות שכזה סופו להעלות חרס: תיאוריה שתטען לכוח אבסולוטי של האל לא תוכל לעסוק בפוליטיקה שהרי עניינה של זו אינו אלא השפעתו של האדם על גורלו ומאידך, תיאוריה שתוציא מחישוביה את גורם ההשגחה האלוהית לא תהיה עוד כמובן תיאוריה תיאולוגית.

זו היא אחת הסכמות על פיהן ניתן לבחון תיאוריות פוליטיות-תיאולוגיות: הן נבדלות זו מזו על יסוד הרלוונטיות שהן מייחסות למעשה האנושי לעומת וביחס להתערבות האלוהית בחייו של האדם. התזה שלי מבקשת, אם כן, להשוות בין שתי מערכות תיאולוגיות שההבדל ביניהן נעוץ בהגדרתן השונה את היחסים בין הגורם האנושי לגורם האלוהי ולבחון את ההשלכות הפוליטיות הטמונות בהבדל זה.

"יש להחזיק בהבחנה הברורה ביותר בין כוחו של האל לבין כוחנו, בין יצירת האל לבין מעשנו" - אומר לותר, ומבחין: "רק רחמי האל מבצעים כל דבר בעולם ורצוננו אינו מבצע דבר." אבן הפינה של התיאולוגיה החדשה היא הגדרת היחס בין הרצון האלוהי לבין הרצון האנושי כיחס חד צדדי באופן מוחלט בו האדם תלוי לחלוטין ברצון האל. מקור הישועה נמצא מחוץ לאדם. "זוהי הסיבה – כותב לותר – בשלה התיאולוגיה שלנו בטוחה יותר, מכיוון שהיא חוטפת אותנו מעצמנו ומציבה אותנו מחוץ לעצמנו, כך שאיננו מתבססים עוד על כוחותינו, על התודעה, על הרגשות, על האישיות, על מעשנו אלא על מה שנמצא מחוץ לנו, כלומר, על ההבטחה ועל האמת של האל – וזו, איננה יכולה לרמות". מבחינה זו התיאולוגיה הקתולית היא אכן בטוחה פחות. זו מתארת את המסלול שמוביל את האדם לגאולה במושגי שיתוף פעולה בין החסד האלוהי לרצון האנושי. ברור מאליו שרצון זה איננו אלא מתנה המושטת לאדם מידי האל, אך מרגע שזו הוענקה לו, האדם אוחז בה והיא שלו- היא הופכת לאחת מתכונותיו. בעזרת אוטונומיה מוגבלת זו, האדם יכול לקדם עצמו לעבר הישועה, אך הוא חופשי גם לא לעשות כך. במילים אחרות, האחריות על גורלו נמצאת, לפחות בחלקה, בידי האדם עצמו. מעשיו, כך סבור נציגה המובהק ביותר של הקתוליות מעידים על מהותו: "יש ליחס את הטוב והרע לפעולותינו כמו שמייחסים את הטוב והרע לדברים: מכיוון שכל דבר מייצר פעולות התואמות את תכונותיו". שתי דרכים שונות אלה להבנת היחס בין האל לבין האדם נובעת מהגדרה שונה של האדם עצמו, של יכולותיו אך גם של מגבלותיו, ובהתאמה - של חובותיו ושל מידת האחריות שלו. העיקרון הוא פשוט: ככל שיכולותיו של האדם גבוהות, ככל שמייחסים לו מידה גדולה יותר של עצמאות, כן מידת האחריות שלו עולה, ולהיפך- ככל שתפיסת האדם פסימית יותר כך מידת השתתפותו במהלך המוביל לגאולה מצטמצמת ועמה הולכת ודועכת יכולתו לשאת באחריות על מעשיו, אם טובים אם רעים. קו פרשת המים בין שתי התיאולוגיות עובר בדיוק כאן, בהבניה השונה של היחס בין האדם לבין גורלו: בעוד הדוקטרינה הקתולית קובעת את מקור הישועה באדם עצמו, המחשבה הפרוטסטנטית שוללת מהאדם את היכולת להשפיע על גורלו ומציבה את מקור הישועה מחוץ לו. אולי זו אחת הסיבות למשבר הגדול שמביאה עמה המחשבה הלותרנית, שהרי בניתוק בין פעולות האדם ובין גורלו, בין מעשיו לבין סיכוייו לגאולה היא מערערת על אחת האינטואיציות הבסיסיות של המאמין כלומר, על תפיסתו את הקשר בין אורחותיו בעולם הזה וגמולו בעולם הבא כקשר מובהק של סיבה ותוצאה.

במעבר מן המחשבה התיאולוגית הצרופה אל המחשבה הפוליטית עקרון זה של היחס בין פעולות האדם ותוצאותיהן הופך מכריע שהרי מהי פוליטיקה אם לא ניסיונו של האדם להמיר את גורלו בכוחות עצמו? המחקר שאני מבקשת להציג עוסק בבחינת המעבר מן התיאולוגיה אל הפוליטיקה ובבדיקת ההשלכות הפוליטיות של העקרונות הפילוסופיים שעומדים בבסיס שתי התיאולוגיות. כיצד מיתרגמת האחריות לגאולה לאחריות פוליטית? מה בין מקומו של האדם בתהליך הגאולה לבין מקומו בתהליך המדיני? ומהי השפעתם של התבונה אנושית ושל חופש הבחירה על גבולות הכוח הריבוני?