בהרצאה זו אשתמש בהיסטוריה הרעיונית של הפסיכואנליזה כמקרה מבחן שדרכו ניתן לנתח כמה מהבעיות המרתקות ביותר של הפוסט מודרניזם. לאחר הצגה תכליתית וכרונולוגית של שני השלבים המרכזיים בהיסטוריה של הפסיכואנליזה – השלב הפוזיטיביסטי והשלב הפוסט מודרני – יתוארו הרווח והמחיר שהפסיכואנליזה שילמה על היותה פוזיטיביסטית ועל היותה פוסט מודרנית. הטענה המרכזית שתוצג בסיכום היא שהאסכולות הפסיכואנליטיות בעידן הפוזיטיביסטי לצד היותן כיתתיות ודוגמאטיות היו יצירתיות מאין כמותן ואופיינו בשפע ובעושר מחשבתיים. שפע זה הוא שהביא ליצירתן של כמה מהתיאוריות הפסיכואנליטיות המרתקות ביותר על נפש האדם. אך יצירתיות זו כמעט ואינה באה לידי ביטוי בפסיכואנליזה הפוסט מודרנית הפתוחה והפלורליסטית. המסקנה היא כי תפיסות שונות ביחס למושג האמת בעידן הפוזיטיביסטי ובעידן הפוסט מודרני הן שקובעות את יכולת היצירה של מדענים וחוקרים בתחום הפסיכואנליזה כמו גם בתחומים אחרים.