בהרצאה זו בדעתי להציג את ספרי Mythistory. The Making of a Modern Historiography (Chicago: The University of Chicago Press, 2003). בדברי המבוא אבהיר את מקורותיה וקורותיה של ה"מיתוהיסטוריה", ומדוע אני רואה בה ביטוי ל"היסטוריוגרפיה מודרנית" במלוא מובן המילה. כמו כן אסקור בקצרה את מבנהו ותכניו של הספר.

כיוון שענייני העיקרי בספר זה הוא בהערכה-מחדש של משמעות המיתוסים בהיסטוריה בכלל, ובהיסטוריוגרפיה בפרט, אני מציע לקיים דיון פתוח – כיאה ל"סמינר מחקר" – סביב טקסט קלאסי, שעליו וכמותו נסוב גם מחקרי.

הקטע הר"ב לקוח מספרו של ההיסטוריון הרומי טיטוס ליביוס, תולדות רומא (Ab urbe condita), ספר I, פרק 16, (תר' ש. דבורצקי):

כאשר הושלמו פעלי-עולם אלה, כינס רומולוס אסיפה בשדה שליד ביצת קפרה לשם מפקד הצבא, והנה קמה לפתע פתאום סערה ברעש ורעם וקול גדול, והיה הענן בו כיסתה את המלך כבד עד שהעלימו מעיני האסיפה; מני אז לא היה עוד רומולוס הין שוכני ארץ. לבסוף סר מלב צעירי רומא פחדם, לאחר שחלף אותו יום עכור ושוב זרח אור השקט ושלווה. אך כשראו כי ריק כס המלך, אמנם נטו להאמין בדברי הסנאטורים שעמדו ליד רומולוס, כי עלה המלך בסערה השמימה, ובכל זאת, כמו עברם פחד יתמות, שתקו זמן מה שתיקת יגון. אחרי כן החרו הכול אחרי מתי-מספר שפתחו בדבר, ופה אחד בירכו את רומולוס כאל בן אל, מלך העיר רומא ואביה, והתפללו שיטה חסדו להם, ישא פניו אל צאצאיו, יחונם ולעולם ישמרם. וחושב אני, כי אף אז היו שסיפרו מפה לאוזן כי נקרע המלך לגזרים בידי הסנאטורים; כי גם שמועה זו היתה מהלכת, אם כי סתומה היא מאד. השמועה האחרת פשטה בשל הערצת האיש ופחד השעה. מספרים כי גם עצת אדם אחד שיוותה למעשה משנה-אמונה. שעה שהיתה עיר נפעמת, כי מציר היתה על מלכה ורוגזת על הסנאטורים, בא אל האסיפה פרוקלוס יוליוס, אדם שכפי המסופר היתה דעתו נשמעת בכל ענין ויהי חשוב כאשר יהיה. 'קוויריטים', אמר, 'אבי עירנו זו פתאום ירד משמים הבוקר עם שחר ונראה לי. אימה אחזתני, וביראה עמדתי לפניו ותפילה העתרתי אליו כי יתנני ראות פניו. אז אמר לי: 'לך ואמרת לרומאים כי חפצו האלים ברומא שלי לעשותה בירת תבל; על כן ילמדו ידיהם למלחמה וידוע ידעו גם יגידו לבניהם אחריהם כי על כל כוח אדם תגבר חרב רומא'. פליאה היא עד מה ניתן אמון באיש ובדברו ועד מה רפה הכאב על רומולוס בקרב העם והצבא לאחר שנכונה האמונה כי בן-אלמוות הוא.