'צוואות-השבטים' הנו חיבור יהודי-הלניסטי אנונימי מתקופת הבית השני. הוא בנוי כשורה של סיפורים ביוגרפיים, בגוף ראשון, מפי שנים עשר השבטים, המלווים בתוכחה לדורות הבאים. מתוך רצון ללמד לקח לבניהם, מרבים השבטים לעסוק בחטאיהם ובייחוד בחטאים מיניים. במסגרת זו מסופרים מחדש סיפורי מקראיים כגון חטא ראובן ובלהה, יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר ועוד. סיפורים אלה, ובייחוד הלקחים המלווים אותם, מכילים כמה מן ההיגדים החריפים ביותר כלפי נשים בספרות היהודית העתיקה. בהרצאה זו נשוב ונבחן סיפורים אלו, ובראשם זה של ראובן ובלהה (בראשית לה,כב) העומד במוקדה של הצוואה הפותחת את החיבור. נבקש לטעון כי מה שתואר במחקר פשוט כגישה מיסוגנית הנו למעשה חלק משיח חדש של מיניות העולה בתקופה זו, אשר נושא בחובו גם כלכלת מגדר חדשה. אפיון (ראשוני) של שיח זה ישמש אותנו גם להשלמת 'הלאקונה היהודית' הקיימת ב'היסטוריה של המיניות' מבית מדרשו של מישל פוקו.