|
בשיתוף עם החוג לפילוסופיה, אוניברסיטת תל-אביב
עבור קאנט הנשגב הוא מקרה של שיפוט אסתטי בו כשלון של יכולת הכרתית אחת, הכוח המדמה, כשלון הגורם כאב ואי-הנאה, מביא לנצחונה של יכולת הכרתית אחרת, זו של התבונה. קולה של התבונה מופיע כפתרון מספק ורווי-הנאה במקום בו כושר הכרתי אחר כשל. בהרצאתי אבחן את המורכבות של תופעת השגב אצל קאנט ואציע לבחון אותה לאורו של מושג הסובלימציה במחשבה הפסיכואנליטית, מושג שקושר את הדימוי הנראה או הנקרא למציאות של הדחף. הסובלימציה בהקשר זה היא הצבה של מסמן עבור מה שאינו ניתן לייצוג. אבאר את "קולה של התבונה" הקאנטית כ"קולו של האחר" או כ"מבטו של האחר" (הקול והמבט הינם שני אובייקטים של הדחף במחשבה הפסיכואנליטית) ואראה כיצד יכול באור זה להעמיק את הבנתנו את האפקט המורכב שיוצר הנשגב אצל הצופה/קורא.
|
||