טראומה הינה המילה היוונית לפצע. מאז שלהי המאה ה-19 מילה זו משמשת להגדרת פגיעה נפשית שנגרמת ע"י חוויה או אירוע המציפים את הפרט בבהלה. טראומה נתפסת בדרך כלל כנושא אישי ורגשי עד מאד, הנכלל בתחום בריאות הנפש ומיועד לטיפולם של מומחי התחום, בעלי הכשרה בפסיכיאטריה ובפסיכותרפיה.

יחד עם זאת, כיוון שטראומה מציינת סבל נפשי הנכפה על מישהו מבחוץ (יחיד, קבוצה או מוסד חברתי), שעליו ניתן ליטול האחריות לסבל של הנפגע, לטראומה יש היבט מוסרי-פוליטי אשר מבחין בינה לבין הפרעות נפשיות אחרות. טראומה מעידה על קיומו של אי-סדר חברתי כלשהו, החל מתאונות ורשלנויות, דרך מעשים פליליים כמו אונס ושוד, וכלה ברדיפה שיטתית, הגירה כפויה, ורצח עם.

מכיוון שטראומה מציינת הפרעה נפשית שנגרמה ע"י הפרעת הסדר החברתי, השיח שמוקדש לה לעולם אינו יכול להישאר מצומצם לסבל הפרטי ולפגיעה הרגשית. עיסוק במקורות הטראומה מוביל אל התנאים הסוציו-פוליטיים אשר חושפים פרטים מסויימים בפני כוחם של גורמים חברתיים אחרים, אשר התוקפנות, ההזנחה או השרירותיות שלהם נחווים כטראומטיים. עיסוק בתוצאות הטראומה, מוביל לא רק לדרכים השונות בהן מומחים כגון רופאים ומטפלים מגיבים לפציעות נפשיות, אלא גם אל התגובות לטראומה מצידם של פעילים פוליטיים, חברות ביטוח, התקשורת והממשלה בתפקידיה המרובים כמחוקק, מנהל, מכלכל, מבצע, ופוסק.

לסיכום, הרצאה זו תציג את טראומה והשיח אודותיה מנקודת ראות שניתן להגדיר, אולי, כ'קלאוזוויציאנית'. כידוע, קלאוזוויץ (Clausewitz) הגדיר מלחמה כהמשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים - בעוד הרצאה זו מתייחסת לטראומה כהמשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים.

ד"ר ליאו קורי , יו"ר