|
דר' מירי שפר, החוג ללימודי מזרח תיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל-אביב
נושאה של הרצאה זו היא רופאים בחמשת בתי החולים באסתאנבול, עיר הבירה של האימפריה העות'מאנית, במאות השש-עשרה והשבע-עשרה. בחברה העות'מאנית פעלו מוסדות צדקה מסוגים שונים, שהגישו סעד פיסי ונפשי לזקוקים לכך. אנשים יכלו להתארח במוסדות הללו למשך מספר ימים, ליהנות מארוחה מזינה, ממקום חם וממיטה נקייה, וכך להתאושש ממחלות או ממסעות מייגעים. בית החולים העות'מאני השתייך לקבוצת מוסדות זו, אך נבדל מהם בעיקרון חשוב אחד: בית חולים לא היה הוספיס או בית הבראה בלבד. בחברה העות'מאנית (בשונה מחברות אחרות באירופה בתקופה הקדם-מודרנית) יוחד המונח "בית חולים" (בּימארִסְתאן או דאר אל-שִפא) למוסד בו הועסק צוות רפואי מקצועי, שטיפל בחולים במחלות פיסיולוגיות ונפשיות. מבחינה זו בתי החולים העות'מאניים דמו לבתי חולים בחברות מוסלמיות קודמות, אך אלו העות'מאניים היו מרשימים יותר במבנה הארכיטקטוני שלהם, מורכבים יותר בסגל העובדים שלהם ועשירים יותר בתקציביהם. בהסתמך על מקורות בני התקופה -- עות'מאניים וערביים (ארכיוניים, ספרותיים ורפואיים) ואירופאיים -- אני משרטטת בהרצאה את מסלולי הקריירה של רופאים אל, בתוך ומבתי החולים האימפריאליים. מעבר לתיאור רובד אחד בהיסטוריה של מוסד רפואי בו כמעט ולא עסקו עד עתה, אני משרטטת את הקשרים בין בתי החולים והרופאים שלהם לחברה העות'מאנית הרחבה יותר. אתמקד בשלוש השאלות הבאות: האם קריירה של רופא בחברה העות'מאנית הייתה כדאית מבחינת מעמד מקצועי או פרנסה? כיצד השתלבה עבודה קלינית בבתי החולים בקריירה של רופאים שעבדו בחצר הסלטאן או בסקטור הפרטי? כיצד משולבים תהליכי ההתמקצעות אותם חוו רופאים באימפריה העות'מאנית בעת החדשה המוקדמת בתהליכי הביורוקרטיזציה שהתרחשו במוסדות האימפריה באותה העת? לקריאה
נוספת: §
Rhoads,
Murphy. “Ottoman Medicine and Transculturalism from the 16th Century,” Bulletin of the
History of Medicine, 66
(1992), 376-403. §
על רפואה מוסלמית, ובכלל זה בתי חולים,
בעיקר בימי הביניים ראו "Islamic Culture and the
Medical Arts",
תערוכה ב-National Library of Medicine / USA: http://www.nlm.nih.gov/exhibition/islamic_medical/islamic_00.html § לכרונולוגיה קצרה של האימפריה העות'מאנית ראו: http://www.turizm.net/turkey/history/ottoman.html ד"ר ליאו קורי ,
יו"ר
|
||