יום ב' ,22.3.2004, 18:00 - 20:00
חדר 496 בנין גילמן

אורי בלקינד – אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל

מערכות פיזיקאליות
בין החומר והמרחב-זמן

ישנם במכאניקה של ניוטון עקרונות בסיסיים המתארים את המבנה של מערכת פיזיקאלית. למרות שמושג ה"מערכת הפיזיקאלית" נפוץ בקרב פיזיקאים, מעט עבודה נעשתה להבהיר את משמעותו הפילוסופית. בחינה של מושג זה והנהרתו מאפשרת בדיקה מחודשת של בעיות שונות בפילוסופיה של הפיזיקה כגון: מה הקשר בין המרחב-זמן לחומר? האם חוקי ניוטון נגזרים מהניסיון או מהתודעה? על מה מתבסס הידע שלנו של סיבה ותוצאה? כדי להראות חלק מיתרונותיו של מושג ה"מערכת פיזיקאלית" אתמקד בהנהרת מושג המאסה. במכאניקה של ניוטון המאסה נתפסת על פי רוב כתכונה בסיסית של החומר שאינה ניתנת להגדרה. הגדרת ניוטון של כמות החומר (Quantity of Matter), כמכפלה של צפיפות ונפח ( ), נחשבת על ידי מאך למעגלית ולכן ריקה. בעקבות מאך, פילוסופים של הפיזיקה וספרי לימוד כאחד הבינו את המאסה כתכונה שאינה נגזרת ממבנים תיאורטיים בסיסיים יותר. על פי התפיסה הרווחת המאסה היא תכונת האינרציה (Inertial Property) של החומר, כפי שהמושג מתבטא בחוק השני של ניוטון (F = ma ).

בין היתר מושג ה"מערכת פיזיקאלית" מאפשר לנו להראות כי

א. תכונת המאסה ניתנת להגדרה.
ב. קיים קשר לוגי בין סימטריות המרחב-זמן והמאסה.
ג. שני המובנים של המאסה, כמות החומר ותכונת האינרציה, הם מאפיינים לגיטימיים אך משניים של המושג.