בהרצאה זו אציג את התיאולוגיה ההומניסטית של ג'ובני פיקו דלה מירנדולה (1494-1463) על רקע המשבר התיאולוגי בתקופתו ופרשת הסתבכותו עם הכס הקדוש בעקבות תשע-מאות התזות שפרסם ב- 1486. הועדה האפיפיורית שדנה בתזות גינתה שלוש-עשרה מהן ופיקו עצמו נחשד בכפירה, נאלץ לעזוב במהירות את רומא, נתפס בצרפת אך שוחרר בזכות קשריו ומעמדו כנסיך מירנדולה וזכה לחסותו של לורנצו מדיצ'י בפירנצה. בעקבות הגינוי של התזות כותב פיקו ב- 1487 את ה'אפולוגיה' – תשובתו המפורטת על הגינוי והחשד בכפירה. חיבור זה מהווה עדות חשובה בעיני הן למשבר התיאולוגי והן לתיאולוגיה ההומניסטית שמגבש פיקו בעקבות המשבר. בהרצאה אדון תחילה במושגים "משבר תיאולוגי" ו"תיאולוגיה הומניסטית" ואתמקד לאחר-מכן בניתוח מספר דוגמאות מתוך ה'אפולוגיה'. ניתוח זה יראה את מחויבותו של פיקו הן להומניזם בבחינת גילוי מחדש של המסורת הקלאסית תוך שימוש במתודות ההומניסטיות החדשות והן את מחויבותו לתיאולוגיה. בהצגה זו אנסה להראות שפיקו עושה שימוש במושגים שמקורם במסורת הפילוסופית הסקפטית שמצא אצל קיקרו ואגוסטינוס לצורך הביקורת שלו על התיאולוגים שגינו את התזות. הקשר זה מעמיד את פיקו באור שונה מזה שהוצג בהיסטוריוגרפיה מאז חיבורו של גרן ב- 1937.         

ד"ר ליאו קורי , יו"ר