הדורות הראשון והשני של יהודים משכילים בגרמניה פנו לתרבות האירופית הכללית לאחר שכבר היו מעוצבים כמלומדים יהודים. הגרמנית שלמדו הייתה שפתם השלישית או הרביעית (לאחר יידיש, עברית וארמית) וכשהחלו את תלמודם בתרבות הגרמנית כבר היו מלומדים תורניים.

השאלה אם וכיצד שלבו בין התרבויות השונות תופנה לעבודותיו של הפילוסוף שלמה מימון (1753-1800). כתביו יאופינו כפירושים העושים שימוש פורה בהשתייכותו התרבותית הכפולה. יחד עם זאת יתגלה כי המתח הטמון בהשתייכות לתרבויות שונות משכפל עצמו ומופיע במתחים (פוריים, אם גם קשים!) במשנה הפילוסופית.

יבחנו פרושים לניוטון, לרמב"ם, לרמבמ"ן (משה מנדלסון) ולקאנט.