הפילוסופיה הסטואית היתה דומיננטית בעולם המחשבה והספרות של יוון ורומא במשך כחמש מאות שנה, בערך מ300- לפנה"ס עד 200 לספה"נ, והשפעתה מורגשת גם בספרות הנאו-פלטונית של ארבע מאות השנים שלאחר מכן, וגם בכתביהם של אבות הכנסיה הנוצרית. אתרכז בהרצאה בפילוסופיה הסטואית כפי שהתפתחה במאתיים השנים הראשונות לקיומה באתונה. כעשרים שנה אחרי מותו של אריסטו (322 לפנה"ס), התחיל זינון איש קיטיון (עיר בקפריסין) ללמד באתונה. תלמידיו של זינון נקראו תחילה "זינונים" ומאוחר יותר "סטואים", על שם "הסטואה המצוירת" באגורה של אתונה בה התאספו בשנים הראשונות לפעילותם. פילוסופים סטואיים המשיכו ללמד באתונה עד תחילת המאה הראשונה לפנה"ס.

נהוג להתיחס אל סטואים אלה כמאמינים אורתודוכסיים בתורת זינון, אם כי ייחסו מאמינים אלה רעיונות משלהם לתורת אביהם הרוחני, והתוכחו בינם לבין עצמם. נהוג גם לחשוב שבכל דור ודור היה ראש מוסכם לאסכולה הסטואית, שתפקידו היה להקפיד על שמירת התורה הזינונית ולהשליט סדר באירגון.

רושם זה בטעות יסודו. האסכולה הסטואית לא תיפקדה כמו אסכולות אתונאיות אחרות בנות זמנה, וביניהן האסכולות האקדמית, הפריפטטית, והאפיקוראית. אטען שלא היה אירגון סטואי מרכזי וממוסד, ולא היה שום ראש לאסכולה הסטואית. כל פילוסוף סטואי חשב ולימד לפי רוחו, כשתורת זינון על כל פרשנויותיה היוותה קו מנחה בלבד, ויכולתו המוצהרת של מורה סטואי לפרש את זינון היתה מרכיב חשוב בשיקולי הצעירים, הסטודנטים הפוטנציאליים. ובכל זאת, ניתן לדבר על גישה סטואית אחת למדע.

בחקר המדע בעולם העתיק, מופיעים הסטואים - לרוב - בשוליים, בהערות או בנספחים. הסיבה לכך היא שהסטואים לא עסקו ברוב המקצועות שנחשבים היום למדעים: כגון מתמטיקה, גיאומטריה, ביולוגיה, אסטרונומיה ורפואה. הסטואים כן עסקו בלוגיקה ופיסיקה, ויש חוקרים שעומדים על "מדעים סטואיים" אלה. אך לדעתי חוקרים אלה אינם עומדים על טיבו האמיתי של המדע הסטואי, שהלוגיקה והפיסיקה אינן אלא היבטים שלו.

אנסה להסביר את המדע כפי שהסטואים הבינו אותו, ואנסה להראות בעזרת דוגמא או שתיים כיצד ניתן היה לפתח את רעיונותיו של זינון לדבר יותר שיטתי מבלי לחרוג מן התורה הבסיסית.