הדיון במוכנות לטרור ביולוגי עבר שינויים מפליגים בשנים האחרונות. מדיון שהתנהל בעיקר מאחורי דלתיים סגורות בקרב אנשי קהיליית הביטחון, הדיון "אוזרח" והפך לנחלתם של אנשי מקצוע רבים, החל ממיקרוביולוגים ועד לאנשי תקשורת. לתופעה זו גם השלכות על עולם המחקר והאקדמיה שכן העיסוק בביוטרור הביא עימו תקציבים רבים ובעקבות כך נפתחו מרכזים באוניברסיטאות אשר עוסקים בחקירת ההיבטים הקשורים לטרור ביולוגי.

גם הפרופסיה של בריאות הציבור שינתה את גישתה לנושא הטרור הביולוגי. אנשי בריאות הציבור, הכוללים בין היתר רופאים, אחיות, וטרינרים ועוד, החלו אף הם לעסוק בנושא הטרור הביולוגי, מתוך הבנה כי לנושא פוטנציאל של מוביליזציה של הפרופסיה – הן מבחינת לגיטימציה והן מבחינת משאבים. בהרצאתי אסקור את השינויים שקרו בתחום בשנים האחרונות. אחד השינויים המשמעותיים המאפיינים את תחום הוא המעבר משימוש במינוח של "טרור ביולוגי" לשימוש במונח "אירוע ביולוגי חריג". שינוי זה מסמל בין היתר את טישטוש הגבול בין ביוטרור לאירועים ביולוגים "חריגים" כמו פנדמיה של שפעת. תופעה זו קשורה לתופעה רחבה יותר של תחושת הדחיפות הקשורה למחלות זיהומיות "מגיחות" (כדוגמת Ebola, SARS) ו"מתחדשות" (קדחת מערב הנילוס, שחפת), תופעה הבאה לידי ביטוי אף בתרבות הפופולרית. בהרצאתי אנתח גם את תפיסת הסיכון בקרב אנשי בריאות הציבור בארץ ואת הבעיות החברתיות והאתיות שהנושא מעלה.