לתוכן העיניינים >> ב. המהפך של 2001/2000
בשנים 2000 – 2001 הצטלבו מספר תהליכים ואירועים שהטילו את אוניברסיטת תל-אביב כמו גם את כלל מערכת האוניברסיטאות בישראל למשבר עמוק. המשבר האקוטי של השנים 2002 – 2004 נפתר מעיקרו אך אותותיו ניכרים עדיין במערכת שיצאה ממנו פגועה וקצוצת משאבים. רק בסוף 2006 הקימה ממשלת אולמרט את "ועדת שוחט" שנועדה להתמודד עם הפגיעה המתמשכת, להחזיר את תקציבי האוניברסיטאות לרמה של שנת 2000 ולהבטיח אפשרויות צמיחה בעתיד. "ועדת שוחט" נמצאת עתה בעיצומה של מלאכתה המורכבת, תוך שהיא נתקלת בהתנגדות מאגודות הסטודנטים (המתנגדים להעלאת שכר הלימוד) ומארגוני הסגל (החוששים משינוי תנאי העסקתם). ואלה עיקרי התהליכים והאירועים שהצטלבו, כאמור, בשנים 2000 – 2001.
1.	המשבר הלאומי - בטחוני בישראל לאחר פריצת ה"אינתיפאדה השנייה" שהביא למשבר כלכלי תקציבי. אגף התקציבים של האוצר השית קיצוץ כבד על תקציבי ההשכלה הגבוהה. קיצוץ זה הוחרף בשל אבדן אמון בין אגף התקציבים לבין הות"ת ("הוועדה לתכנון ותקצוב") שליד המועצה להשכלה הגבוהה, וכתוצאה מהעדר תמיכה ואף עוינות של שרת החינוך דאז, שלא זה בלבד שלא נלחמה ליד שולחן הממשלה עבור תקציב ההשכלה הגבוהה, אלא אף העבירה 50 מליון ₪ מבסיסו של תקציב זה לתקציב משרד החינוך.
2.	שבירת דפוסי העבודה ושיווי המשקל העדין בין משרד האוצר, משרד החינוך, המועצה להשכלה גבוהה והות"ת. מערכת מורכבת זאת פעלה בהצלחה רבה במשך כשני עשורים (מאז 1977) והייתה אחראית במידה רבה לפריחת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. לשבירת דפוסי העבודה והאיזון העדין הייתה השפעה הרסנית. אחד הביטויים לשבר הזה היה אי-חידוש ההסכם הרב-שנתי בין הות"ת והאוצר בשנת 2002.
3.	החלטת "ועדת וינוגרד", בלחצה של ממשלת ברק ולמרות הסתייגות שר ומשרד האוצר, להוריד את שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה ב- 50% על פני מספר שנים. אמנם הובטח למוסדות כי הם ישופו על אבדן ההכנסות אך האוצר הבהיר בו בזמן כי לא יהיה בכוחו (או ברצונו) להקציב בשנים הבאות משאבים הן לצמיחה ופיתוח והן לשיפוי עבור הורדת שכר הלימוד.
4.	האופן בו הוקמה ותוקצבה מערכת המכללות. אני מדגיש "האופן" שכן עצם הקמת מערכת המכללות והרחבת הנגישות היו מהלך מבורך. אך בעוד שלהלכה הן הוקמו בהנחה שהתקצוב לסטודנט במכללה יעמוד של 75% מהתקצוב לסטודנט באוניברסיטה (ובהמשך אף היה צפוי לרדת ל- 60%) הרי מסתבר כי במציאות היה התקציב גבוה הרבה יותר. פרוש הדבר היה עצירת צמיחה וגידול באוניברסיטאות ותקציביהן והקטנה למעשה של חלקן של האוניברסיטאות בעונה התקציבית של ההשכלה הגבוהה. התפתחות זאת מודגמת בטבלה הבאה:
5.	כניסת שחקנים חדשים לזירת ההשכלה הגבוהה: מכללות פרטיות ושלוחות זרות. אני מבקש להדגיש שאני רואה בחיוב את עצם הקמת המכללות הפרטיות (כל עוד הן פרטיות באמת) אבל אי אפשר להתעלם מן ההשלכות שהיו בהכרח להתפתחויות אלו על הדפוסים המקובלים בהשכלה הגבוהה. כך לדוגמא הזיקה הברורה בין פתיחת אלפי מקומות לימוד לתואר ראשון בבתי ספר חדשים למשפטים וניהול לבין התדלדלות שורות התלמידים מפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות המחקר.
6.	התערבות של המערכת הפוליטית בניהול המערכת האוניברסיטאית וזאת על אף קיומו של סעיף 15 בחוק ההשכלה הגבוהה המבטיח קיום "חופש אקדמי". בהקשר זה אזכיר את הניסיונות להכתיב לאוניברסיטאות מדיניות קבלה, הפיכת תפקיד מנכ"ל הות"ת (לתקופה מסוימת) ל"משרת אמון" (דהיינו מינוי פוליטי) ועוד.
	התוצאה הקשה ביותר של התפתחויות אלו הייתה אבדן של יותר מ- 1.1 מיליארד ₪ בתקציב ההשכלה הגבוהה, שרובו הושת על האוניברסיטאות. גרזן הקיצוצים הונף והונחת מדי שנה על האוניברסיטאות, דבר שהפך את ההתמודדות עם הגרעון לניסיון טיפוס על מדרון תלול וחלקלק. את מימדי וקצב הקיצוץ התקציבי ניתן לראות בטבלה הבאה: שנה 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 סה"כ 2001-2007 קיצוץ נומינלי (מ' ₪) 160 220 215 253 60 167 43 1,118
קיצוצי התקציב מותנו במידה קטנה באמצעות הגדלת מספרי הסטודנטים, שממנה נהנו רק המכללות, ודרך תכניות ההבראה (שהחלו בתשס"ד והגיעו בתשס"ז ל- 307 מליון ₪) שנועדו לתמוך בפרישות המוקדמות ובגידול העצום בעלויות הפנסיה התקציבית בכל האוניברסיטאות. התקציב הרגיל (כולל גידול הסטודנטים במכללות וללא תכניות ההבראה) קוצץ ב- 16% במחירים שוטפים (מכ- 5.9 מיליארד ₪ בתשס"א לכ- 5.0 מיליארד ₪ בתשס"ז). התאמה ריאלית שלו למדד עלויות ההשכלה הגבוהה מחייבת הפחתה של כ- 10% נוספים כלומר מדובר בקיצוץ ריאלי של יותר מ- 24%. אוניברסיטת תל-אביב הוכתה על-ידי קיצוץ זה מכה כפולה וקשה:
1.	קיצוץ ואבדן הכנסה
2.	קטיעת הצמיחה וגידול התקציב האינקרמנטלי שהיה כרוך בה כנתון שנלקח כמובן מאליו בתקופת הגידול וההתרחבות של שנות התשעים.
כפי שכבר הזכרתי אוזן הגרעון התפעולי של השנים 1999/2000 על-ידי הקצבה מיוחדת של הות"ת ועל-ידי קיצוץ "קל" של 20 מליון ₪. תקציב 2000/1, כך הסתבר בדיעבד כבר היה גרעוני, ובתקציב 2001/2 נוצר גרעון תפעולי של כ- 162 מליון ₪. הגרעון אוזן באמצעים חד-פעמיים אך ברור היה שללא פעולה דרסטית הוא עלול לתפוח ולהגיע לסכום של יותר מ- 250 מליון ₪.
לתוכן הענייניםלפרק הבא >>