ד. שינוי במדיניות הממשלתית:
בשנת 2004 חל שינוי חשוב במדיניות הממשלה, שהחליטה (באמצעות אגף התקציבים) לעצור את תהליך הקיצוץ בתקציבי ההשכלה הגבוהה ולהתחיל בשיקום התקציב באמצעות חידוש תכנית החומש שהוקפאה בשנת 2002. תכנית החומש החדשה סיפקה מענה חלקי ביותר לנזק שנגרם בשנים הקודמות (שלא להזכיר שתהליך הקיצוץ נמשך אם כי בצורה מתונה יותר), ועיקר התוספות בו יועדו לסיוע בתכניות הבראה ובפרישה מוקדמת. זאת ועוד, כתנאי למימוש תכנית החומש נאלצו האוניברסיטאות להסכים להרחבת ההתערבות של משרד האוצר ונציגיו בענייניהן הפנימיים. תכנית החומש הייתה אמורה להחזיר עד תשס"ח כ- 500 מליון ₪ לבסיס התקציב של כלל מערכת ההשכלה הגבוהה. מתוך סכום זה אוניברסיטת תל-אביב אמורה לקבל כ- 75 מליון ₪ החל מתשס"ח (היא קיבלה 34 מ' ₪ בתשס"ד, 42 מ' ₪ בתשס"ה, 48 מ' ₪ בתשס"ו, ובתשס"ז תקבל 52 מ' ₪). יישום תכנית החומש הותנה בקבלת הסכמת האוצר לתכניות ההבראה והשגת איזון תקציבים בכל מוסד. עיקרי התכנית ההבראה של אוניברסיטת תל-אביב, המיועדת להתבצע עד תשס"ט, הם אלה:
א. התכנסות סביב אלף תקנים של סגל אקדמי בכיר.
ב. צמצום הסגל המינהלי והטכני ל- 1,400 תקנים.
ג. הפחתה של כ- 18% בסגל תומך הוראה (סגל זוטר, מורים מן החוץ ועוזרי הוראה).
ד. הפחתת החריגה במספר הסטודנטים מעבר למכסת ות"ת.
ה. הגדלת ההכנסות מתרומות.
ו. הגדלת הכנסות מתכניות לימודים חוץ-תקציביות.
למותר לציין כי תכנית החומש שתוארה לעיל אינה פותרת מיסודה את הבעיה התקציבית שנוצרה בשל הקיצוצים של השנים 2004-2001, אשר נמשכו גם ב- 2005 וב- 2006, ואינה נדרשת לבעיות יסוד כמו קריסת מערכת הרגולציה, תקצוב לא מתאים, תכנון פסיבי בעיקרו, בעיית הפנסיה התקציבית ואתגרי הגלובליזציה של המחקר המדעי וההשכלה הגבוהה.
רק בסוף 2006 החליטה הממשלה באמצעות ראש הממשלה, שרת החינוך ושר האוצר להתמודד בצורה יסודית עם סוגיות אלו על-ידי הקמת "ועדת שוחט" לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בראשותו של שר האוצר לשעבר אברהם ("בייגה") שוחט. אחת מהנחות העבודה של הוועדה הייתה שעל מנת להחזיר את תקציבי ההשכלה הגבוהה לרמה של שנת 2000 יהיה צורך במהלך משולב של העלאת תקציבי ההשכלה הגבוהה והעלאה של שכר הלימוד ו/או שינוי במבנהו, יחד עם הנהגת שינויים מבניים נוספים במערכת. הנחה זאת הציבה את ארגוני הסטודנטים כנגד הוועדה. אל הסטודנטים הצטרפו ארגוני הסגל האקדמי שיצאו נגד המגמה להכניס שינויים בדפוסי ההעסקה של הסגל.
בשעה זאת קשה לדעת האם תרצה ותוכל הממשלה להעניק גיבוי למהלכים שבהכרח יביאו לקונפליקט כזה או אחר עם ציבור בן למעלה מ- 200,000 סטודנטים (העימות עם ארגוני הסגל הכרוך ברפורמה הצפויה הוא עניין מינורי יותר). מכל מקום חשוב לציין שתהיה זאת טרגדיה (לפחות מנקודת המבט של האוניברסיטאות) אם חלון ההזדמנויות שנפתח עם הקמת "ועדת שוחט" ייסגר בלא תוצאות. ללא הגדלת תקציבי ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי וללא תיקון השיבושים המערכתיים של העשור הקודם, אין למערכת האוניברסיטאות הישראלית סיכוי להתמודד בזירה הגלובאלית ולהבטיח את מקומה של ישראל ב"כלכלת הידע" של ימינו.
בכל הנוגע לאוניברסיטת תל-אביב הרי ברור שלא די באיזון התקציבי הניצב מעבר לפינה. תוספת שנתית של כמאתיים מליון ₪ לשנה שניתן לצפות להם כתוצאה של "ועדת שוחט" (שהינם למעשה פחות מהקיצוץ המצטבר שהושת על האוניברסיטה מאז שנת 2001) יאפשרו לה להצעיר את הסגל, להגדיל אותו מעבר ל"קו האלף", להשקיע בציוד חדש, ובחידוש מעבדות ותשתית. אולם, בכך לא יהיה די בכדי להתקרב לסטנדרטים של אוניברסיטאות ציבוריות כמישיגן וברקלי בארה"ב וה- ETH בציריך. ללא תוספת מינימאלית כזאת תתקשה האוניברסיטה מאד להתחדש, להצעיר את עצמה ולהתקדם.
