התמעטות אוכלוסיות הדוחיים הירידה באוכלוסיות דוחיים היא בעיה כלל עולמית. במהלך העשורים האחרונים, מחקרים שונים הצביעו על ירידה חדה באוכלוסיות דוחיים באירופה, והכחדה של מיני דוחיים באוסטרליה, דרום ומרכז אמריקה ובאזורים הרריים במערב ארה"ב. הסיבות הן בחלקן גלובליות (למשל שינויי אקלים, הקשורים בין השאר בהתחממות כדור הארץ, עלייה בקרינת UV, התפרצות מחלות והתמעטות מקווי מים), ובחלקן בעלות אופי מקומי הקשור בפגיעה בבתי גידול. הדאגה הרבה לגבי הדוחיים נובעת בעיקר בשל ערכם כביו-אינדיקטורים של עקה סביבתית.דוחיים מבלים את רוב חייהם במים, בתחילת חייהם בשלב הראשן, ורובם אף בהיותם בוגרים. מכאן, שהם חשופים לגורמי עקה במקווי המים וביבשה גם יחד. הביצים מוטלות ללא קליפה קשה והראשנים החיים במים חשופים למזהמים במים ובקרקעית. הבוגרים אף הם בעלי עור עדין וחדיר למזהמים, החושף אותם לזיהום במים, באוויר ובקרקע. מקווי מים זמניים (בריכות חורף) היו שכיחים בעבר באזורים שונים בישראל. הגידול המהיר באוכלוסייה ופיתוח התעשייה והחקלאות מאז קום המדינה, פגעו קשות במקווי מים אלה, ומספרם הצטמצם עד כדי סיכון בית גידול ייחודי זה. על פי הערכתו של פרופ' היינריך מנדלסון, עד שנות השמונים נעלמו כ-95% מבריכות החורף. סקרים נוספים שערך פרופ' אביטל גזית ומאוחר יותר בשיתוף עם ד"ר שריג גפני הצביעו על היעלמות בריכות חורף נוספות בשני העשורים האחרונים. בישראל ממד מיוחד של הבעיה, הקשור בעובדה שבארץ שישה מיני דוחיים בלבד (בעלי תפוצה אירו-אסיאתית). אוכלוסיותיהם מתקיימות בגבול התפוצה הדרומי של המינים, כלומר ייתכן שמדובר בטיפוסים אקולוגיים שונים. כמו כן בשל הימצאותם באזורים שבהם התנאים הם בקצה תחום הקיום של המין פגיעותם גדולה אף יותר. חלק ממינים אלה, ביניהם הקרפדה הירוקה, נמצאים כבר היום בסכנת הכחדה. בכך ישראל מצטרפת למעגל הבינלאומי של מדינות שבהן הבעיה חמורה במיוחד. תצפיות בטבע על דוחיים טבלה משווה בין הדוחיים חסרי הזנב בארץ טופס שליחת דיווח על תצפית