דבר הדקאן

המשפט הוא מערכת מסועפת ומורכבת של כללים חקוקים והלכות פסוקות. משפטנים נדרשים לבקיאות רבה בחוקים, בתקנות, ובפסקי הדין החלים על המקרים בהם הם עוסקים. אך לימודי המשפטים אינם יכולים להתמצות בשינון החומרים הקיימים הללו או בפיתוח היכולת (החשובה והמורכבת כשלעצמה) ליישום הכללים הידועים על מסכת עובדתית נתונה. יש לכך לפחות שלוש סיבות: הכללים המשפטיים ניתנים לשינוי; הכללים הנוהגים ברגע נתון לעולם אינם מכסים את כל מגוון המצבים להם נדרשים משפטנים (כלומר: את כל מגוון אפשרויות הקיום האנושי); והדוקטרינה המשפטית ככזו אינה מסמנת מתוכה איזה מבין הכללים המצויים בה כרגע צריך לחול על המקרה הנדון.

לכן, המשפט הוא הרבה יותר מאשר הכללים המשפטיים הנהוגים ברגע נתון. השליטה בשיח המשפטי היא גם יכולת לטעון טיעונים משפטיים בניסיון לשכנע משפטנים אחרים, כגון שופטים, לפרש בדרך מסוימת סעיף בחוק, לקבוע את תחום התחולה של פסק דין, או לשנות את הכלל הנוהג.

לא פעם טיעונים משפטיים נשענים, במפורש או במשתמע, על ניתוח הסוגיה הנדונה במשקפיים של תיאוריה של צדק או בפריזמה של תמריצי התנהגויות. שיקולים כאלה, כמו גם שיקולים רבים אחרים שיש בהם כדי להסביר, להבהיר, להצדיק, לבקר, או לשפר את המשפט בהקשר אנושי נתון, הם רלוונטיים למשפטנים העוסקים באותו הקשר מכיוון שהמשפט קשור בטבורו לחייהם של בני-אדם. בדרך זו הופכים פרקים נבחרים של פילוסופיה פוליטית, תורת מוסר, כלכלה, סוציולוגיה, מדע המדינה וכיוצא באלה להיות חלק מהשפה המשפטית. בפרט כך הדבר בישראל שאחרי חוקי היסוד מתשנ"ב, אשר הבליטו את המימד הערכי של המשפט ואת מרכזיות העשייה המשפטית להבניה החברתית; את המקום המיוחד שממלא המשפט בחלוקתם של משאבים חומריים, ערטילאיים וערכיים בחברה בה אנו חיים.

אך השיח המשפטי הוא יותר מאשר סינתזה אחראית של תובנות מתחומי מדעי הרוח והחברה. מכיוון שההכרעות המשפטיות נעשות על גבם של מקרים, המשפט מפגיש תובנות תיאורטיות עם העושר והמורכבות של הקיום האנושי. כל שאלה חברתית מופשטת מקבלת במשפט שם ופנים, מיתרגמת להוויה אנושית קונקרטית. על כן, משפטנים נדרשים לפתח כישורים של תבונה מעשית: רגישות לדקויותיהם של קטגוריות שונות של קשרי-גומלין אנושיים והתאמת הטיפול המשפטי למאפיינים המייחדים כל קטגוריה. זו גם הסיבה שהמשפט בוחן מקרים חדשים המתגלגלים לפתחו על רקע המעבדה האנושית הגדולה האגורה בדוקטרינה המשפטית. טיעונים משפטיים אף פעם אינם מסתכלים רק קדימה; משפטנים תמיד מסתמכים על מצע עשיר של הלכות קודמות. חלק מאומנות המשפט נעוץ ביכולת להתוות את התשובה המתבקשת באופן אשר יהלום רקע דוקטרינרי זה.

משפטנים מצטיינים – כמו אלה שאנו מקווים לחנך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב –מצליחים לשלב שליטה בכללים הנוהגים ובתובנות תיאורטיות עם כישורים אנושיים של תבונה מעשית. כדי להשיג את כל אלה אין די בכישרון; כרגיל, נדרשת גם עבודה קשה. זהו אתגר לא-פשוט, אבל בהחלט ראוי. משפטנים מצטיינים נוגעים בקיום האנושי. לימודי המשפטים מקנים להם את הידע ואת הכלים הנדרשים על מנת להשתתף באופן אפקטיבי בשיח המשפטי. בכך הם גם מקנים להם את היכולת לתרום לחברה בה הם חיים.