אוניברסיטת תל-אביב
הפקולטה
למשפטים
דיני מידע בסביבה דיגיטלית
תשס"א, סימסטר ב'
א. כללי ב. מבוא ג. חופש הביטוי ד. פרטיות ה. זכויות יוצרים
ו. קישוריות וחיפוש מידע ז. פטנטים לשיטות עסקיות ח. סיכום: על משפט וטכנולוגיה
מידע הולך ומחליף את הקניין המוחשי
כמשאב החשוב ביותר לאדם ולחברה. מידע אינו רק מקרה פרטי של "קניין".
מיזוג אמצעי התקשורת, קלות ההפצה תוך שמירת דיוק ואיכות זהים, מיידיות ועלות
אפסית, מערערים את המושגים בדבר יצירת מידע, בדבר השימוש בו, ובדבר תפקיד שחקנים
שונים: היוצרים, הקהל והמתווכים ביניהם. הקורס בוחן את השינויים הטכנולוגיים האלה
ואחרים, את התגובה המשפטית, ובעיקר את היחס ביניהם, תחת הגג החדש של דיני מידע.
זהו תחום הממזג רעיונות הלקוחים מתחומים של חופש הביטוי, פרטיות, קניין רוחני,
חוזים והגבלים עסקיים. גישה זו מסרבת לקבל כמובנת מאליה את ההנחה הרווחת,
שהטכנולוגיה "ניטראלית", ושהמשפט "צריך להתאים עצמו"
לטכנולוגיה, והופך את סדר הדברים: עיצוב הטכנולוגיה היא פרי התרבות והמשפט, וצריך
לבוא מתוך נקודת מבט ערכית.
לא
נדרש ידע טכנולוגי מוקדם, אולם נדרשת גישה לאינטרנט.
·
נוכחות:
השיעור יתקיים בימי ראשון בין השעות 15:00 ל 16:30 בחדר 308. הסטודנטים נדרשים
להיות בכל השיעורים. סטודנטים שייעדרו לא יורשו להבחן ולא יזכו בציון
במקצוע.
·
חומר קריאה: השיעור יתרכז בנושאים וברשימת הקריאה והגלישה. הרשימה המודפסת כוללת את
חומר החובה בקורס. מומלץ מאוד לעיין באתר האינטרנט של הקורס, שבו מוצג ההקשר הכולל
של כל נושא ונושא. במהלך הסימסטר עשויים לחול שינויים ברשימה. פסיקה ישראלית שטרם
פורסמה ניתן למצוא במאגרי המידע הממוחשבים, או באתר בית המשפט העליון (מוצע לחפש
את פסקי הדין על פי מספר התיק): www.court.gov.il.
לתשומת ליבכם, גישה לאינטרנט אפשרית בחדר המחשבים בפקולטה ובספריה. עותקים של חומר
ביבליוגרפי שאינו פסיקה, חקיקה, ספרות ישראלית או אתרי אינטרנט, יימצאו בתדפיסים
בספריה.
·
ציון הקורס: משקלה של הבחינה המסכמת הוא 100% מהציון. הבחינה תיערך בספרים פתוחים.
·
פניות למרצה: בשעות הקבלה, לאחר השיעור. במקרים אחרים, נא לפנות בדואר אלקטרוני michaelb@research.haifa.ac.il, ולציין בשורת הנושא (subject): InfoLaw-Haifa. אין לשלוחAttachments בשום מקרה.
סימסטר
נעים,
ד"ר
מיכאל בירנהק
·
חומר
משפטי רב בנושאי משפט ומידע דיגיטלי נמצא ב http://www.gigalaw.com.
·
חקיקה
פדרלית אמריקנית אפשר למצוא ב http://www4.law.cornell.edu/uscode/.
·
Wired: חדשות שוטפות ומגזין www.wired.com,
·
מדור
ה Tech/Internet של הניו-יורק טיימס (נדרש רישום, ללא תשלום): http://www.nytimes.com/pages-technology/index.html.
·
Webopedia: אנציקלופדיה למונחים
טכנולוגיים: http://thetech.pcwebopedia.com/.
אתרים מומלצים בעברית:
·
הפקולטה
למשפטים, אוניברסיטת חיפה: http://weblaw.haifa.ac.il/ip_portal/ip.htm
·
עו"ד
חיים רביה: http://www.law.co.il.
·
משרד
עוה"ד איתן, פרל, לזר: http://www.technolawgy.co.il
1.
Aharon Kellerman, “Phases in the Rise of the Information Society”, 2 Inform.
537 (Dec. 2000), נמצא ב –
http://infosoc.haifa.ac.il/files/KellermanPhases.pdf (פורמט pdf).
2.
גבריאל
סלומון, טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע (2000), פרק שני, במיוחד ע' 32 – 41 [נמצא בספריה].
3.
Hal R. Varian, “The Information Economy: How Much Will Two Bits Be Worth
in the Digital Marketplace?”, 1995 Scientific American 200 – 201. נמצא ב –
http://www.sims.berkeley.edu/~hal/pages/sciam.html.
4. ניקולאס נגרופונטי, להיות
דיגיטלי (תרגום: עמנואל לוטם, 1995), פרקים 1, 13 [נמצא בספריה], או באנגלית,
ב http://archives.obs-us.com/obs/english/books/nn/bdcont.htm.
5. רשות: Egbert Dommering,
“Copyright Being Washed Away Through The Electronic Sieve”, נמצא ב
– http://www.ivir.nl/Publicaties/dommering/sieve.doc.
6.
רשות: Bernt Hugenholtz, “Adapting Copyright To The Information Superhighway’, in: The Future Of Copyright In A Digital Environment
(Amsterdam, 1996) 81. נמצא ב- http://www.ivir.nl/Publicaties/PBH2.doc.
הנגישות הגבוהה של האינטרנט, היעדר
שליטה ריכוזית בו, והיישומים השונים שיש בו (דואל, צ'אט פרטי, פורומים, אתרי WWW, רשימות תפוצה ועוד) מאפשרים אפיקי ביטוי חדשים. אבל, האם מותר
לומר (ולעשות) הכל באינטרנט?
תחילה, כדאי להיזכר בעקרונות היסוד של
חופש הביטוי, ומדוע בכלל אנחנו מחזיקים בעקרון הזה. הדיון במאמרה של אילנה
דיין-אורבך יספק נקודת מוצא נוחה לדיון. עכשיו, נפנה לשאלת היישום באינטרנט: כיצד
מתאימים (אם בכלל) המאפיינים הטכנולוגיים והחברתיים של האינטרנט להבנה שלנו את
מושג חופש הביטוי?
היחס המשפטי לחופש הביטוי באמצעי
התקשורת התפתח לפי הטכנולוגיות השונות. טלגרף שונה מדואר – שונה מדפוס - שונה מרדיו – שונה משידור טלוויזיה – שונה משידור כבלים וכן הלאה. המחשה בהירה לעמדה הזאת, ולהבנת
האינטרנט מצויה בהחלטת השופט חשין, כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית.
מול חופש הביטוי ניצבים אינטרסים
ציבוריים חשובים. כך למשל האינטרס בדבר הגנה על ילדים מפני חומרים
("מידע"? "ביטוי"?) פורנוגרפיים. מצבים מעין אלה הם הפרדיגמה
הקלאסית של חופש הביטוי: המדינה, כמייצגת את האינטרס הציבורי, מבקשת להגביל (או לאסור
לגמרי) את חופש הביטוי של דוברים מסוימים, כדי לשרת אינטרסים ציבוריים. סקר מקיף
של ארגון Freedom House מציג תמונה כוללת על מצב חופש
הביטוי באינטרנט ברחבי העולם.
אחד מפסקי הדין הראשונים בעולם בסוגיה
זאת, ומשום כך מקור השראה חשוב, הוא Reno v. ACLU, שדן
בנסיון להגביל ביטוי "לא-נאות", כלומר כזה שאינו מגיע לכדי פורנוגרפיה,
אבל גם איננו תמים במיוחד. שימו לב במיוחד לניסיון לגזור כללים משפטיים על פי
מאפייניו של המדיום.
איום נוסף על אינטרס ציבורי הוא
הפגיעה ברגשות הציבור ומשום כך האיסור על "פשעי שנאה" (hate speech). אתרי אינטרנט שמאפשרים מסחר בין משתמשים נקלעו למצוקה: האם
לאפשר מכירה כזאת? חפשו באתרי מכירות פומביות כמו ebay.com או ב yahoo.com או ברשתות שיווק כמוamazon.com מוצרים ו/או ספרים
כאלה (האם בכלל מדובר בביטוי?). האם צריך למנוע מכירה כזאת? מי צריך למנוע אותה?
בית המשפט בצרפת אמר את דברו (בהחלטה שנוגעת גם לתכונת היעדר הגבולות באינטרנט).
כפי שתראו, משמעות ההחלטה היא הפרטה של האכיפה. מה ההשלכות של הפרטת האכיפה על
חופש הביטוי? ראו למשל את התגובה של יאהו! לצו המניעה הצרפתי.
הפרטת האכיפה – או הרצון להגן על האינטרסים האחרים הביאה גם לפתרונות טכנולוגיים
יצירתיים. אחד הפתרונות האלה הוא תוכנות סינון (filter),
שנועדו בעיקר לאפשר להורים בקרה על התכנים שילדיהם נחשפים אליהם ברשת. ראו למשל את
מוצרי התוכנה שמציעות מספר חברות, ועיינו בהסבריהן. אלא, שלתוכנות מעין אלה יש
מחיר, ולאכיפה הפרטית יש החצנה שלילית. ראו למשל את התכתובת בין האוניברסיטה
העברית לעו"ד דורי ספיבק, מהמרכז לסיוע משפטי לזכויות האזרח באוניברסיטת
ת"א.
אכיפה פרטית אינה תופעה חדשה. היא
הייתה קיימת מאז באו לעולם דיני הקניין הרוחני, אלא ששם היו סמויים למדי מן העין:
זכויות הקניין של בעליהן איפשרו להם להגביל ביטוי של אחרים. האם מתעוררת כאן בכלל
בעיה? כיצד הגיבו בתי המשפט? ראו למשל את התגובה (האופיינית) בפסק הדין בעניין Los Angeles Times
v. Free Republic, ולאחר מכן עיינו בתגובת האתר (“Important legal notice”).
תגובה משפטית אחרת לבעיה אפשר למצוא בפרשת ה DVD. (Universal Studios
Inc. v. Reimerdes). בהמשך הדברים
מופיעים דברי רקע קצרים לפסק הדין, כדי לסייע ולכוון לסוגיה שבה נדון בשיעור זה.
זהו פסק דין חשוב ומעניין, ויעסיק אותנו גם בדיון בזכויות יוצרים ובדיון בקישוריות
(לינקים).
להשלמת התמונה: ישנם אינטרסים נוספים
שמכוחם ניתן להגביל, במידה מסוימת, את חופש הביטוי, כמו למשל הגנה על פרטיות (ראו
דיון נפרד), או הגנה על שמם הטוב של אזרחים. מצבים אלה מעוררים שאלות דומות: כיצד
להסדיר את הביטוי, אם בכלל? מהו המודל המשפטי הראוי לשם כך, ובעיקר – על מי תוטל האחריות, ומה מחירו
של כל אחד מהפתרונות המשפטיים האלה?
א. כללי:
1.
אילנה
דיין-אורבך, "המודל הדמוקרטי של חופש הביטוי", עיוני משפט כ
(תשנ"ז) 377, 379 – 384, 392 – 404, 407 – 412.
2.
תב"מ
16/2001 ש"ס ואח' נ' פינס (החלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית,
30.1.01). נמצא ב - http://www.law.co.il/computer-law/sash_v_pines.doc
או
בספריה.
ב. האינטרס הציבורי וההסדרה הציבורית:
3.
Leonard R. Sussman, “Censor Dot Gov: The Internet and Press Freedom”,
Freedom House (2000), נמצא ב http://www.freedomhouse.org/pfs2000/sussman.html. (בידקו גם את מצבנו בדירוג העולמי: http://www.freedomhouse.org/pfs2000/reports.html
4.
Reno v. ACLU, 521 US 844 (1997). גירסה ערוכה ומקוצרת נמצאת כאן, ופסק הדין המלא ב-
http://caselaw.lp.findlaw.com/scripts/getcase.pl?court=us&vol=000&invol=96-511.
5.
כללי
ההתנהגות בפורומים של תפוז: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/content/rules.asp.
6.
מגבלות
על מכירות פומביות ביאהו!: http://user.auctions.yahoo.com/html/guidelines.html. שימו לב ל "Items That Are Prohibited By Yahoo!", ובמיוחד לסעיפים 1 ו- 7 שם.
7.
אמזון.קום:
http://www.amazon.com, eBay: http://www.ebay.com
8.
רשות:
League
Against Racism and Antisemitism (LICRA) v. Yahoo! Inc., Yahoo! France (County Court,
Paris, 20.11.00.
· פסק הדין המלא נמצא בספריה או
ב- http://www.lapres.net/html/yahen11.html. (שימו לב בהזדמנות זאת לסגנון הכתיבה השיפוטי הקונטיננטלי);
· תקציר ההחלטה נמצא ב - http://www.lapres.net/html/yae2011.html;
· לדיווח על פסק הדין ראו: http://news.cnet.com/news/0-1007-200-4352889.html, או http://www.thestandard.com/article/display/0,1151,20320,00.html?nl=mg.
ג. האינטרס הפרטי והאכיפה הפרטית:
9.
תוכנת
סינון: http://www.familyconnect.com/welcome/
10. תוכנת סינון ישראלית: http://www.puresight.com/
11. תכתובת: תא העשירון האחר באוניברסיטה
העברית (19.7.00); עו"ד דורי ספיבק – המרכז לסיוע משפטי בזכויות אזרח, מכון טאובנשלאג למשפט פלילי,
אוניברסיטת ת"א (10.10.00, 14.11.00, 6.12.00; עו"ד פפי יקירביץ,
האוניברסיטה העברית (5.11.00, 19.12.00) [סה"כ 11 עמודים, נמצא בספריה].
12. Los Angeles Times
v. Free Republic, 54 USPQ 2d 1453 (C.D. Ca. 2000), available at http://www.techlawjournal.com/courts/freerep/19991108.htm [או בספריה].
את העמודים הבאים, על פי הסימון בעותק הספריה: 1 – 2 (הרקע העובדתי), 11 – 12 (דיון בחופש הביטוי). למעוניינות/ים, שאר העמודים עוסקים בהגנת
השימוש ההוגן בזכויות יוצרים.
13.
האתר
של Free
Republic: http://freerepublic.com
14. Universal Studios
Inc. v. Reimerdes, 111 F.Supp.2d 294 (S.D.N.Y.,2000), נמצא ב- http://www.2600.com/dvd/docs/2000/0817-decision.pdf, עמודים 52 – 64.
· כדי למקם את הדיון בעמודים
אלה בהקשרו של פסק הדין, אתם מוזמנים לקרוא את דברי הרקע.
· פסק הדין ארוך, וחלקים אחרים
שלו נקרא בשיעורים אחרים (זכויות יוצרים והגנות לטכנולוגיה, לינקים). כאן מספיק
לקרוא את עמודים 52 – 64 לפי
מספור פסק הדין.
נדמה לכם ששמרתם על המידע שלכם, ושרק
אתם שולטים בו? תחילה, תראו מה אפשר לגלות עליכם, חינם, ב privacy.net, או תמורת תשלום, אצל Inform US (נא לעיין
באתר ולראות איזה סוג מידע הוא מציע להשיג, אין חלילה צורך לרכוש את השירות), או
איזה מידע ציבורי מצוי ומוצע לרכישה על ידי Know X. ומה
אפשר לגלות על המחשב שלכם, על האתר שלכם? נסו את האפשרויות ב All-Nettools, וכמובן אל תחמיצו בדיקה לגבי דברים שמופיעים עליכם באינטרנט,
למשל ב Google.
מה עושים עם המידע? למה הוא משמש? איך
הוא נאסף? זה הזמן לבדוק את העוגיות שיש לכם במחשב (האישי??) שלכם - חפשו את הספריה windows, ובה את תת-הספריה שנקראת cookies. כדאי
לרחרח קצת במאפיות שמייצרות את העוגיות, למשל Double Click, (וכדאי להציץ במיוחד ב "Privacy Policy", ולראות גם איך לא כולם אוהבים את מה שורה במאפיה: cookie central, למשל, מספקים מעקב והסברים על עוגיות.
ומה אפשר לעשות בעניין? בדומה לתגובה
לקשיים שהתעוררו ביחס לחופש הביטוי, אפשר למצוא מודלים של הסדרה פרטית לצד מודלים
של הסדרה ציבורית. מהסוג הראשון אפשר לציין גופי בקרה פרטיים ותוכניות
"חותם". זה המקום לגלוש באתרים שונים, לחפש את "מדיניות
הפרטיות" שלהם, לעיין בכללים המוצעים של OPA
ובתוכנית החותם של TRUSTe. עיינו גם במדיניות של אתרים ישראלים,
למשל ואללה ונענע. כמו כן, ישנם פתרונות טכנולוגיים-עסקיים של פרסום בלי עוגיות או
גלישה אנונימית. הסדרה ציבורית היא באמצעות חקיקה ופיקוח מינהלי.
ומה הפתרון הישראלי? זכות הפרטיות
מנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מה היקפה של הזכות הזאת? מי מחוייב בכיבודה?
עיינו בחוק היסוד, ונסו לדלות מתוכו איזו תפיסה של הזכות הוא מייצג. השוו לתיקון
הרביעי לחוקה האמריקנית. קיראו את פסק הדין בעניין דיין. פסק הדין עוסק
בהתנגשות בין הזכות להפגין לזכות לפרטיות של איש ציבור. מה תפיסת בית המשפט לגבי
הזכות לפרטיות? כיצד פרשנות כזאת תיושם במדיום הדיגיטלי?
חוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה
בפרטיות היא עוולה אזרחית ועבירה פלילית (פרקים א, ג, ה לחוק). לבד מכך, עיקר
ההתמודדות הישראלית היא באמצעות הסדרתם של מאגרי מידע (פרק ב לחוק), והסדרת מסירת
מידע שמקורו בגוף ציבורי (פרק ד לחוק).
א. מה
אפשר לדעת עלינו?
1. Privacy Net: http://privacy.net/analyze/.
2. Inform US: http://www.informus.com.
3. Know X : http://www.knowx.com.
4. All-Nettools: http://www.all-nettools.com.
5. Google : www.google.com.
ב. מה
עושים עם המידע?
6. Double Click : www.doubleclick.com
7. Cookie Central : http://www.cookiecentral.com/
8. נענע:
http://www.nana.co.il/terms.asp.
9. וואללה:
http://friends.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=disclaimer.
ג.
הסדרה פרטית:
10. מדיניות הפרטיות
של דאבל-קליק: http://www.doubleclick.net/us/corporate/privacy/default.asp
11. מדיניות פרטיות
מוצעת של Online
Privacy Alliance: http://www.privacyalliance.org/resources/ppguidelines.shtml.
12. ארגון
TrustE: http://www.truste.org/.
13. אנונימייזר:
http://www.anonymizer.com
ד. הסדרה ציבורית:
14. הגנה חוקתית:
1. חוק יסוד: כבוד
האדם וחירותו, סעיפים 7, 8, 10, 11: http://www.knesset.gov.il/knesset/knes/yesod3.htm.
2. התיקון הרביעי
לחוקת ארה"ב (1791) קובע:
“The right of the people to be secure in their
persons, houses, papers, and effects, against unreasonable searches and
seizures, shall not be violated, and no warrants shall issue, but upon probable
cause, supported by oath or affirmation, and particularly describing the place
to be searched, and the persons to be seized”
3. בג"צ 2481/93 דיין נ' מפקד
מחוז ירושלים, פ"ד מח (2) 456.
15. הגנת הפרטיות:
1. חוק הגנת
הפרטיות, תשמ"א – 1981, פרקים א, ג, ה. נמצא ב- http://techlaw.haifa.ac.il/library/laws/israeli/hagplaw.htm.
2. ב"ש (ת"א)
090868/00 חברת נטוויז'ן בע"מ נ' צה"ל (טרם
פורסם)(החלטת השופט אבן-ארי מיום 22.6.00), נמצא ב http://www.law.co.il/computer-law/nv-idf.doc.
3. Children's Online Privacy Protection Act, 1998
(COPPA): 15 U.S.C.
sections 6501-6506, נמצא ב http://www4.law.cornell.edu/uscode/15/ch91.html#PC91.
4. רשות: Directive 95/46/EC of the European Parliament and of the
Council on the protection of individuals with regard to the processing of
personal data and on the free (1995) movement of such data, נמצא ב- http://www.cdt.org/privacy/eudirective/EU_Directive_.html.
5. רשות: החוק
הקנדי: Personal Information Protection and Electronic Documents
Act (2000), נמצא
ב http://www.parl.gc.ca/36/2/parlbus/chambus/house/bills/government/C-6/C-6_4/C-6TOCE.html.
16. הסדרת מאגרי
מידע ומידע ציבורי:
1. חוק הגנת
הפרטיות, תשמ"א – 1981, לעיל, פרקים ב, ד.
2. מבצע רישום
מאגרי מידע: http://www.justice.gov.il/press/docs/press6.htm.
3. קטעי עיתונות,
הארץ: 1.1.01, 24.1.01, 30.1.01.
4. ע"א 439/88 מ"י נ' ונטורה, פ"ד מח (3) 808, בע' 813 – 814, 820 – 833.
5. ע"א 86/89 מדינת ישראל נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מד (2)
726.
6. רשות: תקנות הגנת
הפרטיות (תנאים לעיון במידע וסדרי הדין בערעור על סירוב לבקשת עיון), התשמ"א- 1981
http://techlaw.haifa.ac.il/library/laws/israeli/tak-prt.htm.
7. רשות: תקנות הגנת
הפרטיות (תנאי החזקת מידע ושמירתו וסדרי העברת מידע בין גופים ציבוריים), התשמ"ו
– 1986). http://techlaw.haifa.ac.il/library/laws/israeli/tak-prt2.htm.
ה. חומר
רקע נוסף, רשות:
17. רשות המסחר הפדרלית - FTC: http://www.ftc.gov/privacy/index.html.
18. EFF: ארגון החזית האלקטרונית: http://www.eff.org/identity.html
19. http://www.epic.org/.
20. CDT: http://www.cdt.org/privacy/guide/introduction/.
דיני הקניין הרוחני מתיימרים להסדיר היבטים שונים של ענפי
יצירה, בין אם כדי לתגמל ממציאים, ובין אם כדי לעודד יצירה, המצאה או חדשנות, משום
שאלה רצויים לחברה. דיני הקניין הרוחני מסדירים ענפים שונים באמצעות זכויות יוצרים,
פטנטים ומדגמים, סימני מסחר וענפים נספחים. מבין אלה, נתמקד בזכויות יוצרים.
המדיום הדיגיטלי קורא תגר על ההבנה הבסיסית של זכויות יוצרים
בכלל ושאלות וזכויות קנייניות במידע בכלל. האם יש לאפשר זכויות קנייניות במידע? אם
כן, איך? האתגר של המדיום הדיגיטלי חידד את המתח הבסיסי שביסוד ההסדר המשפטי של
זכויות יוצרים. האם יש עוד מקום להגנה קניינית על יצירות? התשובה הרדיקלית קוראת
לזנוח את הקניין הרוחני, לפחות באינטרנט. אבל, המחוקק (בעיקר מעבר לים), ולא מעט
תחת השפעת תעשיות התוכן, דחה את הגישה הראדיקלית, ונוטה לאמץ גישה קניינית חזקה.
לאור זאת יש להבין את ההגנה הטכנולוגית, "הנספחת", אשר באה לידי ביטוי בעיקר ב
Digital Millenium Copyright Act, או בקיצור DMCA. נבחן הגנה נספחת נוספת – ההגנה החוזית: בפעם הבאה שאתם מתבקשים להקיש
I AGREE (ובכך לקבל הצעה, ולכרות חוזה), קיראו את תנאי החוזה,
וחישבו האם וכיצד החוזה מצמצם את הזכויות להם הייתם זכאים כמשתמשים ביצירות
מוגנות.
הדיון בחטיבה זאת של הקורס יתנהל לפי שלושה ראשי פרקים:
א. עקרונות כלליים: תחילה, נכיר
את עקרונות היסוד של זכויות היוצרים.
ב. המדיום הדיגיטלי: כיצד משפיעים
מאפייניו הייחודיים של המדיום על ההסדר המשפטי הרצוי? (קלות ההעתקה, במחיר אפסי
ובאיכות מושלמת, ובצידה, קלות האיתור של מֵפֵרים; טכנולוגיות שיתוף (P2P) ועוד). פרשת נאפסטר תשתמש אותנו כציר מרכזי
לדיון הזה.
ג. הגנות נספחות ו/או חלופיות:
אמצעים טכנולוגיים, דיני חוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט. מה היחס בין אמצעים
וענפי משפט אלה לבין דיני הקניין הרוחני? מה המשמעות של מעבר מהסדרה ציבורית/
מדינתית להסדרה פרטית?
המבקשים להרחיב מוזמנים לעיין ברשימת הקריאה והגלישה של הקורס
זכויות יוצרים ותרבות.
1. International News Service v. The Associated
Press. 248
U.S. 215 (1918). חשובה במיוחד דעת המיעוט של השופט ברנדייס. גירסה
מקוצרת נמצאת כאן, ופסק הדין המלא ב
http://caselaw.lp.findlaw.com/scripts/getcase.pl?navby=case&court=us&vol=248&page=215.
2. חוק זכות
יוצרים, 1911: ס' 1, 2, 6, 35: http://weblaw.haifa.ac.il/sub_sites/iplaw/hok.html.
3. פקודת זכויות
יוצרים, 1924, ס' 2א, 3, 3ו, 3ו1, 4א, 7, 7ב. נמצא ב-http://weblaw.haifa.ac.il/sub_sites/iplaw/pkuda.html
4. ע"א 360/83 סטרוסקי בע"מ נ' גלידת ויטמן בע"מ, פ"ד מ (3) 304.
5. ע"א 513/89
Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח (4) 133, 160 – 173.
6. A&M Records et al v. Napster (9th Cir.,
2001), נמצא
ב- http://www.riaa.com/pdf/napsterdecision.pdf.
7. ניבה אלקין-קורן,
"זכויות יוצרים בעידן המידע – יעדים ותיקים בעידן חדש", שערי משפט א (תשנ"ח) 155 – 164.
8. דוד גילת, "האם
זכויות היוצרים מתו באינטרנט?", קישור למאמר נמצא ב http://www.law.co.il/computer-law/main.htm.
9. John
Perry Barlow, “The Next Economy Of Ideas”, Wired 8.10 (October 2000), נמצא ב http://www.wired.com/wired/archive/8.10/download.html
10. רשות: Richard Stallman, “Reevaluating Copyright: The Public
Must Prevail” www.gnu.org/philosophy/reevaluating-copyright.html.
11. Digital Millenium Copyright Act (DMCA). החוק שולב כסעיפים שונים בחלק 17 של הקוד
האמריקני. הסעיף הרלוונטי לנו הוא 1201: http://www4.law.cornell.edu/uscode/17/1201.html.
12. הסבר של ה-
US Copyright Office, נמצא ב: http://www.loc.gov/copyright/legislation/dmca.pdf .
13. הסבר בעברית:
http://www.law.co.il (עו"ד חיים רביה).
14. ביקורת על ה
DMCA: http://www.loc.gov/copyright/1201/hearings/.
15. ProCD,
Inc. v. Zeidenberg, 86
F.3d (7th Cir., 1996), נמצא ב: http://www.law.emory.edu/7circuit/june96/96-1139.html.
16. רשות: Bernt Hugenholtz, “Code as Code, Or the End of Intellectual
Property as We Know It”, 6 Maastricht J. of European
& Comparative L. (1999) 308-318.
17. רשות: להרחבה בנושא
זכויות יוצרים, ראו http://www.tau.ac.il:81/law/courses/14115648.htm.
המדיום מכתיב לנו במידה רבה את מעמדנו כמשתמשים (קוראים,
צופים, מאזינים וכיו"ב) ביחס ליוצר וביחס ליצירה. ברוב אמצעי התקשורת המוכרים לנו,
אנחנו נמצאים בעמדת קלט בלבד, ויכולת הבחירה שלנו באשר לעיצוב התוכן מצומצמת למדי.
הבחירה היא בדרך כלל בינארית: לצפות או לא לצפות. הרשת מקנה למשתמשים כוח חדש:
המשתמשים הם אלה שקובעים את תוכן היצירה – בזכות תכונות האינטראקטיביות והאינטרטקסטואליות.
היצירה איננה רק האתר הבודד, אלא הצירוף הייחודי שכל משתמש יוצר כאשר הוא "גולש"
מאתר לאתר. הקישוריות היא בליבה של הרשת (ה-World
Wide Web, או בקיצור – ה Web), והיא זאת שהופכת אותה לכזאת. את הרשת פיתח
מדען המחשבים טים ברנרס-לי.
ישנם סוגים שונים של קישורים, שיש להן השלכות משפטיות שונות:
קישור רגיל, קישור בתמונה, "קישור עמוק". תחילה כדאי להבין את הבסיס הטכני (למשל
במאמרם של ניגן וירחי או ב Webopedia). לא כל בעלי האתרים מעונינים שאתרים אחרים יקשרו
אליהם, או יקשרו לאתרים אחרים שבהן מתבצעות הפרות של זכויותיהם (הקנייניות או
זכויות אחרות, למשל הזכות לשם טוב). מה הרקע המסחרי (או האחר) לכך? מה העוגן המשפטי
לטענות כאלה? האם הוא רצוי?
שני פסקי דין מהשנה האחרונה (Intellectual Reserve v. Utah Lighthouse
Ministry, ופסק הדין בפרשת
ה DVD) עוסקים בכך בשאלות של קישור לאתר אחר, שבו
יש הפרה נטענת של זכויות יוצרים. פסק הדין בעניין Ticketmaster עוסק ב"קישור עמוק" (Deep-Linking).
ועוד עניין אחד: חברת הטלפונים הבריטית גילתה פתאום שבבעלותה
– לא פחות ולא יותר- פטנט על קישורים, שהבקשה לרישומו
הוגשה בשנת 1986, נרשם לטובת רשות הדואר הבריטי. עיינו
בבקשת הפטנט, ואחר כך האזינו להרצאה משנת 1968, שתיארה
המצאה דומה.
1. בריאן
ניגן, איציק ירחי, "לינקים", ועדת האינטרנט הממשלתית – סקירה (27.11.97). נמצא ב http://www.itpolicy.gov.il/vadat_inter_gov/articles/legalink.htm#1.
2. Ticketmaster Corp. v, Tickets.Com, Inc., (C.D. Cal., 2000), נמצא ב-
http://www.gigalaw.com/library/ticketmaster-tickets-2000-03-27.html.
3. Universal Studios Inc. v. Reimerdes (S.D.N.Y. 2000), נמצא
ב- http://www.2600.com/dvd/docs/2000/0817-decision.pdf. ע' 46
– 49, 76 - 80 לפסק
הדין.
·
כדי למקם את
הדיון בעמודים אלה בהקשרו של פסק הדין, אתם מוזמנים לקרוא את דברי הרקע.
·
לתשומת ליבכם,
נשוב ונדון בהיבטים שונים של פסק הדין בשיעורים בנשוא זכויות יוצרים וחופש
הביטוי.
4. Intellectual Reserve, Inc. v. Utah Lighthouse
Ministry, 75 F. Supp. 2d 1290 (D. Utah,
1999) נמצא
ב http://www.law.uh.edu/faculty/cjoyce/copyright/release10/IntRes.html.
5. תשלום עבור קישור? http://www.wired.com/news/business/0,1367,40850,00.html.
6. רשות: ריאיון עם טים
ברנרס-לי: http://www.oreilly.com/www/info/wj/issue3/tbl-int.html.
7. רשות: הפטנט של
BT: http://www.delphion.com/details?pn=US04873662__.
8. רשות: הרצאתו של
Douglas Engelbart, מ 1968, על קישוריות: http://sloan.stanford.edu/MouseSite/1968Demo.html.
9. רשות: מקור הביטוי
"גלישה": http://www.netmom.com/about/surfing.shtml.
ב. מנועי
חיפוש:
מה היקף המידע שמצוי באינטרנט? איש אינו יודע את מספרם המדויק
של האתרים, אבל ברור לכל שבלי אמצעי יעיל להגיע אל המידע, להרבה מהאתרים אין כמעט
משמעות. (כאן המקום לנחש, ואחר כך לקרוא את הדיווח הקצר של לורנס וגיילס, ולגלות את
האמת, ככל שהיא ידועה). כיצד אנחנו מגיעים אל המידע? לפעמים אנחנו מנחשים או יודעים
את הכתובת (URL) (מה האתר של חברת קוקה קולה? או של בית הספר
למשפטים של אוניברסיטת ניו-יורק?), לפעמים באמצעות קישורים (לינקים), ובמקרים רבים
באמצעות מנועי חיפוש.
ישנם סוגים שונים של אמצעי איחזור מידע, ומתוכם נתמקד במנועי
החיפוש. מה היקף הכיסוי שלהם? (ניחוש? קיראו אצל לורנס וגיילס את נתוני האמת
הידועים). מה (וכמה) הם אינם מעלים ברִשתם? כיצד הם עובדים? האם כדאי ו/או
ראוי לחשוף את שיטות האיחזור? חפשו נושא מסוים במספר מנועי חיפוש או אמצעי איחזור
אחרים. למשל חפשו אתרים על מנועי חיפוש ישראליים, בעברית. השוו את התוצאות.
אחד האמצעים להתמודד עם מגבלותיהם (ה"טבעיות"??) של אמצעי
האיחזור הוא מנועי-על, שבכוחם לחפש בו-זמנית במספר מנועים. כאן מתעוררות שאלות
משפטיות, כאשר מנועים מסוימים מסרבים לאפשר למנועי העל לחפש מידע דרכם. האם אפשר
למנוע חיפוש כזה? תשובה אחת היא זאת של בית המשפט האמריקני בעניין eBay. פסק הדין קצר, קריא, ומעורר שאלות לא רק על
השאלה בה אנחנו נעסוק בשיעור הזה, אלא גם על הצורה בה מתמודד בית המשפט עם המדיום
הדיגיטלי בכלל.
בשלב הזה, יש חשש שתלקו בהיצף מידע. מאמרה של ד"ר ניבה
אלקין-קורן יסייע להציג צד אחד של המתרס. האם אתם מסכימים?
1. Steve
Lawrence, C. Lee Giles, “Accessibility of Information on the Web”, 40 Nature (8.7.99), 107 – 109.
2. נא לגלוש במספר
מנועי חיפוש, ולנסות להבין את שיטת איסוף המידע שלהם:
3. אינדקס:
www.yahho.com.
· חיפוש:
www.google.com.
· אינדקס עברי:
www.ynet.co.il
· "גלישה עם
אופי": http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-5,FF.html.
· מנוע חיפוש
לתמונות: http://www.ditto.com/.
· מנוע-על:
http://www.metacrawler.com/index.html.
4. ניבה אלקין-קורן, "על מנועי חיפוש ומניעת תחרות:
כיצד מעצב המשפט את סביבת המידע ברשת" (טרם פורסם, טיוטה לתלמידי הקורס
בלבד נמצאת בספריה).
5. eBay, inc. v. Bidder's edge, inc.,100 F. Supp. 2d 1058 (N.D. D. Cal., 2000), נמצא
ב http://lawlib.slu.edu/nicolasterry/Trtlaw/Readings/ebay.htm.
דיני הפטנטים מגנים לא רק על המצאות, אלא גם על שיטות
ותהליכים. לאחר
התלבטויות נהנו גם שיטות לעשיית עסקים מההגנה הזאת. כעת, שיטות שבעולם המוחשי הפכו מזמן לנחלת
הכלל, או שמלכתחילה לא היה בהן מעוף רב, מיושמות למדיום הדיגיטלי, ונהנות מהגנה
רחבה. הפטנטים
ניתנים בדרך כלל בסביבה עסקית, כלומר בהקשר של E-Commerce, אבל לפטנט יש משמעות רבה בגלל השליטה בנעשה ברשת:
זהו עוד אמצעי – לגיטימי – שהמשפט מפקיד בידי גופים פרטיים. כאמצעי כוח ושליטה,
חשוב להכיר אותו.
לשם כך, ניגע, על קצה המזלג, בעקרונות היסוד של דיני הפטנטים,
ונעיין במספר פטנטים תמוהים במיוחד. לשם כך, כדאי לגלוש באתר של www.amazon.com, להבין את שיטת התשלום "One
Click", ולאחר מכן לעיין בפטנט על דרך התשלום. ערב תקופת
החגים של 1999 (חג המולד) נתן בית משפט אמריקני צו מניעה שאסר על המתחרה הגדולה של
אמזון.קום, בארנס & נובל, להשתמש בשיטת תשלום של 1-Click. המתחרים נאלצו להוסיף עוד לחיצה, פיקטיבית, כדי
להימנע מהפרת הפטנט. מי מכר יותר ספרים? לא קשה לנחש. לאחרונה (14.2.01) הפך בית
משפט לערעורים את ההחלטה וביטל את הצו. הטעם: ספקות ניכרים לגבי תוקפו של הפטנט.
זאת רק דוגמה אחת, אבל היא ממחישה את הבעייתיות שבפטנטים מסוג זה.
1. חוק הפטנטים,
תשכ"ז – 1967, סעיפים: 1 – 5, 7, 11 – 14, 35 – 36, 49, 52.
2. ע"א 345/87
Hughes
Aircraft Co נ'
מ"י, פ"ד מד (4) 45, רק הע' הבאים: 54 (רקע משפטי), 61
– 63 (הפטנט), 102 – 122 (תקֵפות הפטנט).
3. State
Street Bank & Trust Co. v. Signature Financial Group, 149 F. 3d 1368 (Fed. Cir., 1998), נמצא ב- http://www.ipo.org/97-1327.htm.
4. S. Hansell, “Surging Number of Patents Engulfs Internet
Commerce”, New
York Times,
11.12.99), http://www.nytimes.com/library/tech/99/12/biztech/articles/11web.html.
5. הפטנט (??) של
אמזון.קום: http://www.delphion.com/details?pn=US05960411__.
6. הצעתו של ג'ף
בזוס, מנכ"ל אמזון.קום: http://www.amazon.com/patents
7. רשות: Amazon.com Inc. v. Barnesandnobel.com, Inc. (Fed. Cir., 14.2.01). נמצא ב- http://www.law.upenn.edu/fac/pwagner/00-1109.pdf.
8. רשות: חוק הפטנטים
האמריקני: 35 U.S.C. sections 101 – 103, נמצא ב http://www4.law.cornell.edu/uscode/35/101.html.
מה כל זה אומר לנו על
היכולת של המשפט להתמודד עם טכנולוגיה חדשנית ומהפכות טכנולוגיות אדירות? האם המשפט
צריך להתאים עצמו לטכנולוגיה? כיצד מתפתחת הטכנולוגיה, או, במילים אחרות, האם היא
ניטראלית? איך תופס המשפט את הטכנולוגיה? שלוש הערות אגב של שלושה שופטים, ועמדתו
של פרופסור לארי לסיג ישמשו חומר גלם לדיון המסכם בקורס.
1. רע"א
5768/94 א.ש.י.ר. יבוא והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי
צריכה בע"מ, פ"ד נב (4) 289: פסקה 71 לפסק דינו של השופט חשין; פיסקה 18ז לפסק
דינה של השופטת שטרסברג-כהן.
2. חוות
דעתה של השופטת או'קונור בעניין Reno
v. ACLU [ראו את
הפרק על חופש הביטוי].
3. Lawrence Lessig, “Jefferson’s Nature” (1998), נמצא ב- http://cyber.law.harvard.edu/works/lessig/NatureD3.pdf