מבנה החוג ותוכנית הלימודים

בחוג שש מגמות ותכנית הלימודים מושתתת על חלוקה זו. ואלו הן שש המגמות:

א. הלשון העברית.
ב. בלשנות שמית.
ג. מקרא.
ד. תלמוד וספרות העת העתיקה.
ה. קבלה וחסידות.
ו. פילוסופיה יהודית.

לימודי התואר הראשון

לימודי התואר של החוג מורכבים משש מגמות:

א. הלשון העברית – המגמה שואפת להקנות לתלמידים ידיעה במבנה הלשון העברית על פיגילוייה וסגנונותיה לתקופותיהם ולהציג לפניהם את בעיות מחקרה ואת הישגיו. הלימודים מיוסדים על השיטה ההשוואתית הכורכת את הכרת הלשונות השמיות הקרובות עם עיון בהתפתחותה של העברית לדורותיה, ועם זאת נתונה הדעת אל המחקר הבלשני בן-ימינו.

תחומי העיון העיקריים במגמה הם הלשון העברית לתקופותיה, קשריה עם הלשונות השמיות האחרות, לשון המקרא ולשון ימי הבית השני, הלשון בימי הביניים, מדע הלשון ותולדותיו, תחיית הלשון והלשון העברית בת זמננו, לשון הספרות החדשה, תחביר הלשון לדורותיה, חקר השיח, ועוד.

ב. בלשנות שמית – במגמה לבלשנות שמית ירכשו התלמידים ידיעה בסיסית בלשונות שמיות חיות ועתיקות ובעקרונות הכלליים של הבלשנות המודרנית, כדי שיוכשרו לעסוק בשפות שמיות מתוך גישה בלשנית. המגמה מציעה קורסים תיאורטיים להכרת יסודות הבלשנות השמית (פונולוגיה, מורפולוגיה ותחביר), מבססת מתודולוגיה להשוואה בין הלשונות השמיות השונות, ומניחה יסודות למחקר לשונות עתיקות ומדוברות. הלשונות הנלמדות מייצגות את תת-המשפחות של הענף השמי: הלשונות השמיות הצפון-מערביות (לשון מכתבי אל-עמארנה; כתובות כנעניות; פיניקית, אוגריתית, ארמית [בדגש על ארמית סורית ועל ארמית חדשה]); לשונות אתיופיות (געז ואמהרית); ערבית (בשיתוף עם החוג ללימודי ערבית ואסלאם); אכדית (בשיתוף עם החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום).

ג. מקרא - המגמה שואפת להקנות לתלמידים כלים בסיסיים בחקר המקרא וידיעה כוללת בריבוי רבדיה של הספרות המקראית, כמתבקש ממעמדו של המקרא כספר תשתית בתרבות היהודית, הישראלית והמערבית. הלימודים מיוסדים על הקניית הבנה עשירה ורבת פנים של המקרא כ"ספר הספרים" בתחומי המחשבה, הדת, הספרות והאמנות, ועל הקניית כלים ניתוחיים של המקרא על בסיס הגישות והשיטות המשמשות בחקר המקרא לדורותיו, ועל בסיס דרכי מחקר שפותחו בתחומים השונים של מדעי הרוח. המגמה מציעה קורסים בעלי דגש טקסטואלי וכן קורסים כלליים בתחומים הבאים: מחשבת המקרא (אמונות ודעות); דרכי העיצוב של הסיפורת והשירה במקרא; חקר המקרא המודרני; ההקשר ההיסטורי-תרבותי שבו התהוותה ספרות המקרא, בייחוד המזרח הקדום; המקרא כתרבות (מגדר ופוסט-מודרניזם) פרשנות המקרא (פרשנות פנים-מקראית, מגילות מדבר יהודה והספרות החיצונית, תרגום השבעים, פרשנות ימי הביניים, פרשנות המקרא בארצות האסלאם). המגמה שמה דגש מיוחד, בלימודי התואר הראשון, על המפגש עם ריבוי הפנים של הספרות המקראית, במטרה להעניק בסיס ידע ראשוני אשר יאפשר לתלמידיה לעסוק במקרא וללמדו כטקסט ייחודי בעושרו ומרתק, המהווה יסוד לתרבות היהודית והישראלית, ובמטרה שיוכלו להמשיך לתארים מתקדמים בהיבטים ספציפיים של חקר המקרא, ספרותו ופרשנותו, תוך בחירת כיווני התמחות לפי נטיית לבם.

ד. תלמוד וספרות העת העתיקה –במגמה זו נלמדים שני תחומים: ספרות חז"ל לרבדיה וספרות הבית השני לגווניה. תחומים אלה כוללים את ספרות התורה שבעל-פה בתקופת חז"ל (המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה והאגדה, ושני התלמודים: הבבלי והירושלמי, ואף ספרות הגאונים והראשונים מן התקופה הבתר-תלמודית), ואת ספרות החכמה היהודית, הספרות האפוקליפטית והפסבדואפיגרפית ומגילות מדבר יהודה בתקופת הבית השני. המגמה מפגישה את התלמיד עם נושאי העיון המרכזיים של מרחב יצירה רחב זה והתקופה שהוא משקף: היהדות והנצרות, היהדות והגנוסטיקה, הלכה ומשפט עברי, זרמים במחשבת חז"ל, התכנים העיוניים של התפילה, מיסטיקה יהודית בתקופת התלמוד והגאונים. שיטת הלימוד היא היסטורית-תרבותית-טקסטואלית: היא מדקדקת בלשון המקורות ומפרשת אותם לפי תנאי הזמן והמקום. היא עוסקת בהתהוות המקורות, בתולדות הנוסח שלהם ובתולדות האמונות והדעות הנשקפות מהם.

ה. קבלה וחסידות – מגמה זו עוסקת בתורות הסוד היהודיות לדורותיהן: הזרמים המיסטיים ביהדות לפני עליית הקבלה, התהוות הקבלה והתפתחותה, ספר הזוהר חיבורו והתפתחותו, קבלת צפת, צמיחת השבתאות וגלגוליה וזרמיה ושיטותיה של החסידות. מקצת מן הנושאים המרכזיים במגמה זו הם: התיאוסופיה הקבלית, התפתחות המחשבה המיסטית ומשמעותה הפילוסופית-דתית, החוויה המיסטית ודרכי השגתה, הבעיות הקיומיות של האדם ודרכי התמודדותו עימהן, קבלה מעשית, יסודות הסטוריוסופיים (מהותה של האומה הישראלית ומעמדה בין העמים), שאלת הרע, הנפש וגלגוליה, שאלות מיגדריות בספרות הסוד היהודית וכו'. עוד עוסקת מגמה זו בקריאה ספרותית של הטקסטים הנדונים וכן ביחסי הגומלין התרבותיים בין תורות הסוד היהודיות לזרמים אחרים ביהדות ומחוצה לה (פילוסופיה, גנוסטיקה, נצרות ואסלאם).

ו. פילוסופיה יהודית – מגמה זו עוסקת בהוגים היהודיים הגדולים בימי הבינים כגון שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי, הרמב"ם, חסדאי קרשקש, ויצחק אברבנאל, ובעת החדשה כגון שפינוזה, משה מנדלסון, רנ"ק, הס, הרמן כהן, פרנץ רוזנצוויג, מרטין בובר, א"ד גורדון, והרב קוק. במסגרת מגמה זו נלמדים נושאים מרכזיים בפילוסופיה היהודית כמו: העימות בין דת לפילוסופיה, היחס בין פילוסופיה ומיסטיקה ופילוסופיה ושירה, בריאת העולם, הנס, הנבואה, בחירה חופשית, השגחה, תורת האדם, אתיקה ופוליטיקה. במסגרת זו נלמדת שיטתו של שפינוזה כמעבר מפילוסופיה של ימה"ב לזמן החדש. תשומת לב מיוחדת ניתנת גם למחשבה היהודית בזמננו – תורותיהם של א"י השל, א' פקנהיים, מ' קפלן, הרב סולובייצ'יק, ישעיהו ליבוביץ, היחס בין זרמי המחשבה היהודית בזמננו למחשבה הציונית והסוציאליסטית.