| ביצירות כמו "שירתי", "זהר", "ואם-ישאל המלאך" ו"הבריכה" ביאליק מזהה את מקורה של השירה עם חוויות ילדות שהפכו ל"מראות שתיה" וכוננו את "לשון המראות". דרך הקריאה בשירים אלו הדיון יעמוד על חוויית הילדות המכוננת, על תנועתה של התשוקה העומדת בבסיסה ועל משמעות דימוייה המרחביים, ויתחקה אחר המובנים בהם נתפסת חוויית הילדות כמקור לשירה. הקריאה במסה "גילוי וכיסוי בלשון", תוך התעכבות על העמדות הרומנטיות והניטשאניות העומדות בבסיסה, תאיר מפרספקטיבה נוספת את תפיסתו של ביאליק את לשון השירה ואת זיקתה לחוויות המכוננות בילדות. |