| בשנות הארבעים של המאה העשרים חלה תפנית בדרכה של שירת הילדים העברית. הזהות הסוציולוגית של כותביה השתנתה, ועמה חדרו אל עולמם הפואטי של השירים נושאים וגישות חדשות, מבית המדרש של הפסיכולוגיה ההתפתחותית. שירת הילדים, שנודע לה עד כה תפקיד דידקטי ופדגוגי ראשון במעלה, החלה בשעה זו להתלבט בין דידקטיות לפסיכולוגיזם. במהלך הקורס נתחקה אחר עקבותיהם של הלבטים הללו ונבדוק את השפעתם על תפיסת הילד המיוצגת בשירים השונים. לצירוף "לבטי זהות" נודעת אפוא משמעות כפולה: זוהי תמה הנידונה ביצירות השיריות, המבקשות אג'נדה פואטית לכידה אך מתקשות לאתרה. |