מטרת הקורס היא לימוד שיטתי בגישה דיאכרונית של הדגמים העיקריים בשמות המקומות בארץ ישראל לאזוריה ולתקופותיה מראשית התיעוד הכתוב (כתבי המארות, לערך 1870 לפסה"נ) עד סוף התקופה הצלבנית (1291 לסה"נ). ניתוח הדגמים הללו בחתך כרונולוגי ורגיונלי מבסס את השיכוב שלהם, ז"א מסד (סובסטרט) כנעני-עברי ההולך ומדלדל במרוצת הזמן, רבדי-על (סופרסטרטה) ארמיים ואח"כ ערביים, שהם פרודוקטיביים בזה אחר זה, ושכבות נלוות (אדסטרטה) לא שמיות דקות עד זניחות. הניתוח הפורמלי של הצורות השונות ילווה תדיר בהתחקות אחרי תנאי השטח והאקולוגיה כדי לחשוף את המוטיבציה למתן השמות. שמות מקומות בכל טריטוריה נתונה בעלת ייחוד כלשהו הם מקור להסטוריה יישובית ותרבותית ומהווים משאב , שעדיין לא נוצל במלואו, להכרה טובה יותר של א"י. הקניית כללי הטופונימיה הבסיסיים עשוייה להוות תריס בפני זיהויים המתבססים בעיקר על צלצול דומה (ומוליך שולל) של שמות מקומות.
|