| 0618.2926 על מושג התקווה: קאנט, בלוך, קאמי | |
|---|---|
| גב' איריס מאיר | שיעור |
| "טרם הגיעו בני-אדם לכלל סיפוק באמצעות המשאלה לבדה. זו אינה מסייעת כלל, למעשה היא מחלישה, אם לא חובר אליה רצון עז ועמו מבט נלהב ושקול המראה לרצון מה יכול להיעשות" (ארנסט בלוך, העקרון תקווה, עמ' 1354).
התקווה תוצג בשיעור זה ככוח מניע אנושי המכוון אל העתיד הטוב. התקווה, כך יעלה מהקריאה בטקסטים הרלוונטים של קאנט, קאמי ובלוך, מצויה אמנם בתוך מציאות ההווה, אולם באשר היא שואפת אל העתיד היא מנוגדת להווה הנתון ומהווה כוח שוללני בו. הפילוסופיה של התקווה מבקשת לחרוג מההווה הנתון באמצעות תפישת "זרעי העתיד" הטמונים בו וכך לסייע באמצעות המעש האנושי להנביטם. התקווה, כמו המחשבה, מעיזה ללכת אל מעבר לנתון המיידי, אך בעוד שהמחשבה במובנה המסורתי, (לפי בלוך), חורגת מהמיידיות הנתונה באמצעות העיון במה שהתהווה זה מכבר, היינו - העבר, התקווה חורגת מהמיידיות הנתונה באמצעות הפנייה כלפי מה שטרם התהווה, היינו - העתיד. דרישת הקורס וחובת התלמידים: קריאה שוטפת של הטקסטים הרלוונטיים, נוכחות ועבודה מסכמת. ציון סופי: יקבע על-פי עבודת הסיכום. בבליוגרפיה רלוונטית: בלוך, ארנסט, כתבים נבחרים, מגרמנית: ארן, ד., תל אביב (1987). קאמי, אלבר, המיתוס של סיזיפוס, מצרפתית: ארד, צ., תל אביב (1978). , האדם המורד, מצרפתית: ארד, צ., תל אביב (1951). קאנט, עמנואל, ביקורת התבונה הטהורה, מגרמנית: ברגמן, ש.ה. ורוטנשטרייך, נ., ירושלים (1966). Bloch, Ernst, The Principle of Hope, trans. Plaice, N., Plaice, S., & Knight, P., Cambridge, Massachusetts (1986). | |