היישוב הציוני נבנה בניצוחם של מהגרים אשכנזים-חילונים וסוציאליסטים שחוגים נוספים, מהגרים אשכנזים בורגנים, דתיים-לאומיים וספרדים אמידים וותיקים חברו אליהם. כל אלה הרכיבו את הציבור המוביל במדינת היהודים הצעירה, "ישראל הראשונה". לצדו, התקיימו עוד ביישוב המנדטורי ציבורים יהודיים שנחשבו "לא-נורמטיבים", כמו החרדים ובני שכבות העוני של "עדות המזרח". על רקע העלייה ההמונית וגלי העלייה של שנות החמישים גדלו הציבורים שבשולי "ישראל הראשונה", במיוחד עולי אסיה ואפריקה ונודעו בכינוי "ישראל השניה". אחרי 1948 גם התחדדה שאלת היחסים בין הציבורים היהודים בכללותם למיעוט הלאומי הערבי במדינת ישראל. בשיעור נעמוד על ביטויי המתח הלאומי בין יהודים לערבים בעשור השני למדינת ישראל, על ביטויי מלחמת התרבות בין דתיים וחילוניים ועל התפתחות הבעייה העדתית אחרי מהומות ואדי סליב ב-1959. השיעור יתמקד בהשפעות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור על ההגמוניה של המפלגות הסוציאליסטיות ב"ישראל הראשונה" ובציבור הישראל כולו. נסיים את הדיון במהפך הפוליטי ב-1977.
|