מעודכן ליום ראשון 21 באוגוסט 2005

0659.6043  גישות אלטרנטיביות בפילוסופיה של המדע
ד"ר יואב בן דבשיעור
מהו המדע, כיצד הוא מתפתח, ואיזה מעמד אפשר לייחס לתגליות שלו? גישות "מסורתיות" לפילוסופיה של המדע, שהיו מקובלות מהמאה השבע עשרה ועד אמצע המאה העשרים, הציעו תשובות שונות לשאלות אלה. אולם למרות ההבדלים ביניהן, היו לכולן כמה מאפיינים בסיסיים משותפים. גישות אלה, שהושפעו בעיקר מהפיזיקה, ראו את המדע כתחום עצמאי המנותק מהקשרים היסטוריים וחברתיים. התפתחות המדע נתפסה כהליך ליניארי המתקדם צעד אחר צעד, על סמך עובדות נסיוניות מוצקות והיקשים רציונליים "טהורים". ההיבט הקהילתי של המחקר המדעי נחשב משני, כך שבעיקרון תודעה בודדת (לאו דווקא אנושית) הייתה יכולה להגיע לאותן תוצאות.

במהלך המאה העשרים (ובעיקר לקראת סופה) הופיעו גישות חדשות למדע, המושפעות במידה רבה מהמדעים הביולוגיים והחברתיים, ומסתמכות על מחקר היסטורי של ההתפתחות המדעית בפועל ולא על אידיאליזציות של "איך המדע אמור להיות". גישות "אלטרנטיביות" כאלה, שלפעמים עדיין מעוררות התנגדות חריפה מצד המימסד המדעי-פיזיקלי, רואות גם את הידע המדעי וגם את קהילת המדענים כרשת סבוכה של קשרי גומלין המתקיימים בו זמנית. ברשת כזו ההיקשים הרציונליים והעובדות הנסיוניות אינם עומדים בפני עצמם, אלא מקבלים את משמעותם במערכת של פרשנות המשלבת השפעות "חיצוניות" של החברה והתרבות ותלוייה בדינמיקה הקהילתית. התמונה המתקבלת היא של המדע כתהליך אבולוציוני פתוח ורב ערכי, שמתפתח כחלק מהתרבות והחברה האנושית ולא במנותק ממנה.

בקורס נסקור כמה מהחשובות שבגישות אלה. בין השאר נעסוק בתפיסת הידע ההוליסטית של פייר דוהם (Duhem), במושגי "סגנון המחשבה" או "הפרדיגמה" של לודוויק פלק (Fleck) ותומס קון (Kuhn), בגישות החברתיות והפוסטמודרניות למדע שהופיעו בעיקר משנות הששים ואילך, וכן בתפיסות "רשתיות" של הידע, המושפעות גם מרעיונות ביולוגיים וגם מהתפתחויות בטכנולוגיית המידע, כמו מושג "היצירה העצמית" של הומברטו מטורנה ואדגר וארלה (Maturana & Varela).