| 0616.3102 רה-מיתולוגיזציה של היהדות: האפוקליפטיקה היהודית הקדומה | |
|---|---|
| ד"ר מיכאל מאך | סמינר ב"א |
| ראשיתה של האפוקאליפטיקה היהודית אינה ברורה דייה. מחשבה זו מופיעה אי-שם במחצית השניה של תקופת בית שני ומתפשטת בקרב הוגים חסרי שמות מזהים. היא מעמידה לפני הקורא חלוקה ברורה לתקופות, הסבר לבעיית קיום הרע ותקווה לפתרונה (באחרית הימים). תוך כדי נסיון להגיע לפתרונות משתמשים ההוגים האפוקאליפטיים בעיקר בספרות המקרא אבל גם בחומרים נוספים. השימוש החוזר ונשנה שנעשה על ידיהם בחלקי המסורת יחזיר לאותה מסורת מימדים מיתולוגיים כפי שלא היו מוכרים בספרות המקרא (למרות שגם שם המיתוס לא סולק לגמרי...)
עם חורבן בית שני תשתנה אותה מחשבה אפוקאליפטית ותקבל פנים חדשות: לא די להאשים (יהודים) אחרים במצב המדכא השורר; גם אנחנו פשענו, חטאנו וכו'. האם חורבן המקדש הוא גם חורבנה של התקוה האפוקאליפטית? גם זמן מה לאחר החורבן ימשיכו מחברים בודדים לחבר ספרי 'חזון', אבל חזיונותיהם אינם עוד מה שהיה ידוע לפני החורבן. לצורך הדיון יעסוק הסמינר בטקסטים נבחרים מספר חנוך א' מחזון עזרא וישווה אותם לכמה טקסטים רלוונטים נוספים. ננסה לעמוד על מידת השינויים, הצורך בהם ומשמעותם לגבי המשך המחשבה היהודית, הן הרבנית והן המיסטית. | |
| הערות: סמינר ב"א פתוח כשיעור, השתתפות בקורס זה במתכונת של שיעור מותנית בשמיעה קודמת. | |