| 0615.4631 הניאו-סימבוליזם בשירה העברית: שלונסקי, אלתרמן רטוש | |
|---|---|
| פרופ' דן מירון | סמינר מ.א. |
| בסוף שנות העשרים התגבשה בארץ-ישראל, תחת מנהיגות של המשורר הצעיר אברהם שלונסקי, קבוצה ספרותית דינמית שנאבקה על ביצור מקומה במרחב הספרותי-התרבותי ושאפה למעמד הגמוני בו. הקבוצה פנתה בהדרגה מן האסתטיקה הפוסט-סימבוליסטית (אקספרסיוניסטית, אימאז'ניסטית, פוטוריסטית), שאפיינה את מרבית חבריה בשנות העשרים וחזרה לפואטיקה סיבוליסטית אקלקטית (מעורבת ביסודות בלתי סימבוליסטיים). במשך שנות השלושים ניהלה הקבוצה מאבקים ספרותיים מרים וממושכים, אבל לקראת סוף שנות השלושים ובראשית שנות הארבעים נחלה ניצחון מוחץ – לא במעט בזכות הכשרון הכובש של אחד מחבריה, אשר בהדרגה נעשה יריב למנהיגותו של שלונסקי, נתן אלתרמן. בקבוצה נכללו יוצרים שפעלו בז'אנרים שונים, אבל כוחה העיקרי התגלה בשירה. כאן פעלו לצד שלונסקי ואלתרמן יוצרים רבי כשרון וייחוד כגון לאה גולדברג, יוכבד בת-מרים, עזרא זוסמן, אלכסנדר פן, יונתן רטוש, יחיאל פרלמוטר (אבות ישורון), רפאל אליעז ורבים אחרים.
הקורס יעקוב אחרי תהליך ההתגבשות החברתי והפואטי של הקבוצה, יזהה את יסודות הפואטיקה ה'משותפת' שלה, יתמקד בתרומתם הייחודית של כמה חבריה העיקריים, ויעסוק בשאלה: מה היו הגורמים במערך התרבותי-הספרותי של ה'יישוב' הארץ-ישראלי בתקופת המנדט הבריטי, שעודדו את החזרה לפואטיקה סימבוליסטית (שכבר מוצתה במרבית ספרויות אירופה ונדחתה על-ידי יוצרי המודרניזם הבינלאומי), ומה העניק למפעלה הספרותי של הקבוצה את הקסם וכוח ההשפעה שהיו לה עד לאמצע שנות החמישים. | |