| ספרו של היידגר הוויה וזמן, הוא הטקסט המרכזי של השלב המוקדם בהגותו של היידגר. בספר זה מבקש היידגר לחולל מפנה פילוסופי בהבנת שאלת ההוויה תוך יישום עקרונות היסוד של המתודה הפנומנולוגית, ההרמנוייטיקה ותבניות מחשבה טרנסצנדנטאליות שמקורן בשיטת קאנט. הוויה וזמן נחשב לאחד מהטקסטים הפילוסופיים המרכזיים של המאה העשרים. זהו טקסט שנוי במחלוקת כשם שהוא בעל השפעה עמוקה על התפתחותה של הפילוסופיה האירופאית במאה העשרים. ניתן בו דגש מיוחד לשאלת טיבעה של הוויית האדם כמוקד להבנת שאלת ההוויה בכללותה. כאן מפתח היידגר את הקשר השיטתי שבין מושגי היסוד של מחשבתו המוקדמת: ה"היות-שם", "עולמיות", "הבנה פרשנות ומשמעות", "אותנטיות" ו"אי-אוטנטיות", ה"מוות" וה"קיום לקראת המוות", ה"אימה" ה"מצפון" "זמניות" ו"היסטוריות". במהלכו של סמינר זה נקרא טקסט זה תוך שימת דגש על הבנה שיטתית של מכלול הרעיונות שהוא מגלם. נצביע על קשריו לעולם המחשבה האידיאליסטי הגרמני, לפנומנולוגיה של הוסרל ועל השלכותיו התרבותיות האתיות והפוליטיות. בחלקו האחרון של הסמינר תדון השאלה בדבר הקשר שבין הפיכתו של היידגר לנאצי בשנות השלושים של המאה העשרים והעמדה הפילוסופית המגולמת בהוויה וזמן. מומלץ לרכוש את האחד התרגומים לאנגלית של הוויה וזמן. |