סדקים באתנוקרטיה? שינוי חברתי, מדיניות תכנון והספירה הציבורית בישראל

חיים יעקובי

המחלקה לפוליטיקה וממשל, אוניברסיטת בן גוריון

yappan@zahav.net.il

מאמצע שנות התשעים עד היום הוקמו בישראל כמאה ארגונים חוץ-ממשלתיים העוסקים בסביבה, בתכנון מרחבי ובשינוי חברתי. מבין הארגונים הללו, ישנם כשלושים המתמקדים ישירות בתכנון. ברם, על אף הדיון הרחב בפעילותם של ארגונים חוץ-ממשלתיים לשינוי חברתי בישראל, בחינת מקומם של ארגונים המבקשים לעסוק בתכנון כאמצעי לשינוי המדיניות החברתית נותר בשולי הדיון. זאת ועוד, גם כאשר נבחנה תרומתם של ארגונים אלו לדמוקרטיזציה של תהליכי התכנון בישראל, נעשתה ביקורת זאת תוך התעלמות ממערך יחסי הכוחות הסוציו-פוליטי הרחב בו הם פועלים ותוך התמקדות צרה מידי, כך לטענתי, בהשפעת פרקטיקות של סינגור (advocacy)על מדיניות. על רקע זה, ברצוני לבחון באופן ביקורתי את תפקידם של ארגוני המגזר השלישי המבקשים להשפיע על מדיניות התכנון בישראל כחלק ממאבק חברתי. בכוונתי לבחון את המגבלות והדילמות המובנות בעבודתם של ארגונים אלו בהקשר האתנוקרטי ולהציע קריאה של פעילותם תוך דיון תיאורטי בביקורת על התפישה ההברמאסית של הספירה הציבורית (public sphere). באופן מפורט יותר בדבריי אדון במאבקם של שני ארגונים; הקשת הדמוקרטית המזרחית ובמקום – מתכננים למען זכויות תכנון, בסוגיות הקשורות בייצור המרחב בישראל.