דת, מרחב ולאומיות בישראל

בתיה רודד

המחלקה לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע

roded@bgu.ac.il

הפונדמנטליזם הדתי עושה שימוש בתופעה מסורתית ומטפל בה בכלים מודרניים. במסגרת זו, ברצוני לדון בתופעה של מאבקים לאומיים בעלי מאפיינים אתניים-דתיים במרחב הפנים-מדינתי. אבחן את תפקידה הפוליטי-טריטוריאלי של הדת, כפי שהיא מתקיימת בישראל ובסרי-לנקה, לאור השאלה – מהי תרומתו של היסוד הדתי על תפיסת הטריטוריה הריבונית ועיצובה במשטרים אתנוקרטיים? הטענה המרכזית היא שהדת יוצקת לתוך הלאומיות האתנית דבקות טריטוריאלית הנטמעת בשיח הציבורי ומקשה על פתרון עימותים אתניים-טריטוריאליים.

ההרצאה תעסוק בהיבטים שונים הקושרים בין טריטוריה, דת ולאומיות לאורך ציר בדיקתם המפורטת של שלושה מרכיבים מרכזיים, המאפיינים משטרים אתנוקרטיים: מאפייניה הייחודיים של זהות לאומית שהיא בעלת הגיון אתני-דתי; היווצרותם של יחסי ביצור הדדי של פוליטיקה ודת באמצעות הבנייה של תשתית אידיאולוגית הקושרת בין שני יסודות אלה במדינה; ותרומתה של טריטוריאליות דתית-פוליטית לייצורה של תפיסת המולדת. מטרה נוספת היא לעמוד על משמעות הדינאמיות של השיח באמצעות איתורם של גורמים היוצרים בו בקיעים ושינויים המשפיעים על ייצור המרחב. כדי לתקף את הטיעון על מרכיביו אלה, ייחשף תהליך ייצורו של מרחב 'מולאם' ו'מקודש' באמצעות פעולתם של מנגנוני הלגיטימציה ומערך יחסי הכוח, כפי שהם עולים מתוך ניתוח ביקורתי משווה של שיח המולדת בישראל ובסרי-לנקה.

מן ההשוואה בין המקרים עולה כי הדת גויסה אל השיח האתני כדי להעניק לגיטימציה לניכוס המרחב. אך שתי האפיסטמות, הדתית והדמוקרטית אינן נטמעות זו בזו והמתח הנוצר בין ההיגיון האתני לבין ההיגיון הדמוקרטי מתקשה להכיל את הסתירות ולשמר סדר חברתי. פרשת הדרכים בה ניצבות המדינות גוזרת גם את גורלו של המרחב: האם המדינה תמתן את היסוד האתני-דתי ביחסה לטריטוריה, או שמא תמשיך ליחס לטריטוריה ערך עליון שיש לשלם עליו כל מחיר?