פרשנות קוגניטיבית לייצוגי נוף עתידני

אמיר פורת

המעבדה להדמיה סביבתית, בית הספר ללימודי הסביבה, אוניברסיטת תל אביב

חסר אי מייל

חזונות של נוף עירוני עתידני מהווים למעשה תקשורת דו-סטרית בין כותבים ואנשי קולנוע העוסקים בז'אנר לבין הקהל הרחב. הם מזינים אותו בייצוגיהם וניזונים מתפישות, התנסויות וחוויות שלו ליצירת ייצוגים חדשים. מאחר ואין לנו התנסויות בפועל במרחבים עתידיים נשאלת השאלה – מהם מקורות הייצוג העתידני ומהו המכניזם הקוגניטיבי האחראי להיווצרותם.

אחד הטיעונים הידועים והמקובלים הוא כי הנוף העתידני הוא למעשה נוף חיינו, המציאות המוכרת לנו. זהו טיעון הגיוני לאור ההנחה שיש להניח לפיה באם ייצוגי העתיד היו כאלו של אירועים ואלמנטים לא ידועים לחלוטין, הרי איך נוכל להבינם? יתרה מכך, מאחר ואנו מייצגים את ייצוגי העתיד איך נוכל לייצג נוף עתידי בטרמינולוגיות שכלל לא מוכרות לנו?

לפיכך, באם אנו מייצגים את העתיד באמצעות שימוש במציאות ההווה, נשאלת השאלה כיצד אנו עושים זאת. המחקר המוצג בדק ראשית את מידת התאמתן של גישות ידועות בתחום הקוגניציה המרחבית לז'אנר המדע הבדיוני. "הגישה האקולוגית" של Gibson אינה מתאימה משום שהיא מחייבת תנועה פיסית במרחב ויצירת ייצוג באמצעות קשר בלתי אמצעי בין המרחב ומערכת החושים בדגש על תנועת הראש וההשתנות של המרחב הוויזואלי בעקבות כך. ברור שאנו לא נעים פיסית במרחבים עתידיים. גם גישת "הקוגניטיביזם הקלאסי" אינה מתאימה משום שלא ניתן לעשות שימוש ישיר באייקונים אגורים בזיכרון, עפ"י הגישה הקלאסית, ביצירת ייצוגים המשנים במידה רבה את צורתם ואופיים של אותם אייקונים.

הגישה שנמצאה כמתאימה ביותר היא גישת SIRN (Synergetic Inter-Representation Network) על פיה ייצוג שנוצר הוא למעשה "פרמטר סדר" שנוצר בעקבות אינטרקציה בין מידע פנימי קיים (מחשבות, רעיונות, התנסויות) לבין מידע חדש המתקבל באמצעות החושים מן הסביבה. ייצוג זה "שיעבד" את המערכת, צבר את מידת הדומיננטיות הגבוהה ביותר, ועד כניסת מידע חדש הוא מהווה את "הייצוג השליט". ייצוג העתיד, לגרסתנו, הוא פרמטר סדר אשר התפתח בתהליך המכונה "Prospective Memory" , על פיו אנו חושבים ועושים דברים בעתיד כתוצאה מקישור אסוציאטיבי בין רמז, גירוי שאנו מקבלים מן הסביבה, לבין אותם מטענים פנימיים קודמים. התהליך מכונה: Cue dependent, (פעולה עתידית יכולה להיות גם Time dependent בו אנו מזכירים אותה לעצמנו על פי לוח זמנים).

המכניזם האחראי להפיכתם של אלמנטים ואירועים מתוך זיכרוננו, יחד עם הרמז הסביבתי, לייצוג בעל מאפיינים צורניים ותפקודיים עתידניים הוא מכניזם של מניפולציה שאנו מפעילים על עצמנו ועל אחרים על מנת להאמין כי אלמנטים ואירועים שנחוו בעבר ובהווה הופכים למייצגי עתיד. למניפולציה זו שני כלים: הגזמה וסימבוליזציה. ההגזמה נעשית כאשר אנו לא משנים את הגדרתו של אלמנט מסוים, בניין לדוגמא, אך אנו משנים את צורתו, למרות שאין שינוי בהגדרה מתקיים שינוי של המשמעות והבניין ששינה צורה נראה אחרת ומתאים לשימושים אחרים. כך הדבר לגבי אלמנטים עירוניים המתוארים בספרות וקולנוע של המדע הבדיוני, הגדרתם עומדת בעינה ונשענת על מציאות מוכרת אך צורתם והמשמעות שמייחסים להם משתנים ונותנים לנו להאמין כי מדובר בעיר השייכת לעתיד. השימוש בסימבולים מהווה מרכיב נוסף של המניפולציה. הספרות והקולנוע העתידניים עושים שימוש בסימבולים ומיתוסים מן העבר תוך שהם משנים מיקום וזמן ומצרפים לכך גם הגזמה. ניתן לראות כדוגמא את מיתוס יישוב המערב בארה"ב על בסיסו התפתחו ייצוגי הנדידה וכיבוש כוכבים וגלקסיות רחוקות.